הקדמה:

בית המשפט העליון דחה עתירה לביטול סעיף 4 לחוק גיל פרישה, הקובע כי ניתן לחייב עובד שהגיע לגיל 67 לפרוש מעבודתו
בית המשפט קבע כי החוק אמנם פוגע בזכות לשוויון ולכבוד האדם של העובד המבוגר, אולם הפגיעה היא מידתית וסבירה, ונעשתה לתכלית ראויה

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט העליון
מס' תיק:
בג"ץ 9134/12
תאריך:
21.04.2016

מספר פרופסורים שהועסקו במוסדות להשכלה גבוהה והגיעו לגיל פרישה עתרו לבית המשפט העליון בדרישה להורות על ביטולו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, הקובע כי ניתן לחייב עובד שהגיע לגיל 67 לפרוש מעבודתו.

טענות העותרים

  • גילו של עובד אינו יכול להוות אמת מידה ליכולותיו וכישוריו ומתן משקל לנתון זה הוא מפלה ומשפיל, ומנוגד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
  • הסדר פרישת החובה פוגע פגיעה קשה בזכותו החוקתית של העובד לשוויון ואף בחופש העיסוק, וזאת באופן העולה על הנדרש.
  • ניתן להחליף את מודל הפרישה על בסיס גיל במודל אחר המבוסס על מבחני כשירות אינדיבידואלים שייעשו לכל עובד, כדוגמת הבדיקות הנערכות לעובדי מדינה.
  • לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שלפיה מעסיק מחויב לשקול באופן פרטני את בקשתו של עובד להמשיך בעבודתו לאחר גיל הפרישה המקובל, הסדר פרישת החובה הקבוע בחוק גיל פרישה אינו חוקתי.

טענות המדינה

  • ההסדר הקובע בחוק הוא חוקתי.
  • פרישת חובה בהיבטים מסוימים מיטיבה עם העובדים.
    • ראשית, היא מסייעת להגברת הביטחון התעסוקתי עד לגיל הפרישה (מעסיק עשוי להימנע מלפטר עובדים לפני גיל הפרישה בניגוד למקרים שבהם אין גיל פרישת חובה).
    • שנית, היא מאפשרת את כניסתם של עובדים חדשים לשוק העבודה.
    • לבסוף, היא חוסכת מעובדים את הצורך להעמיד את כושרם לבחינה מתמדת במסגרת של בדיקות כשירות אינדיבידואליות.
  • במודלים השונים של פרישה לגמלאות ישנם יתרונות וחסרונות, ובנסיבות כאלה אין פסול בהחלטתו של המחוקק לבחור במודל פרישת החובה.
  • בנוסף, מאז חקיקתו של חוק גיל פרישה עלתה השתתפותם של מבוגרים בשוק העבודה, ושיעור ההעסקה של עובדים מבוגרים בישראל הוא בין הגבוהים בעולם. מועד הפרישה הממוצע בפועל אף הוא גבוה בהשוואה למדינות אחרות. כלומר, חוק גיל פרישה לא הרע את מצבם של העובדים המבוגרים.
  • המדינה מסכימה כי מעסיק חייב לשקול את בקשתו של העובד להמשיך בעבודתו לאחר גיל הפרישה, אך מדגישה כי אין משמעות הדברים כי המעסיק חייב להאריך את העסקתו של העובד.

תשובת העותרים לטענות המדינה

  • השיקול שלפיו גיל פרישת חובה מקדם ביטחון תעסוקתי עשוי להיות רלוונטי רק לעובדים הנהנים מקביעות, ולא לעובדים המועסקים בחוזים אישיים. כיום על רוב העובדים במשק לא חלים הסדרי העסקה הכוללים ביטחון תעסוקתי ולגביהם אין להסדר פרישת החובה כל יתרון.

החלטת בית המשפט

  • בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי החוק אמנם פוגע בזכות החוקתית לשוויון באופן הפוגע בזכות לכבוד האדם, אך הפגיעה היא מידתית וסבירה ונועדה לתכלית ראויה.

פרישה כפויה פוגעת בזכות החוקתית לשוויון ולכבוד האדם

  • פרישה כפויה מחמת גיל, כפי שהיא עוגנה בחוק גיל פרישה, פוגעת בזכות לשוויון הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם.
  • חוק גיל פרישה, לפי לשונו ותכליתו, הוא חוק גורף וכוללני. הוא מבחין לעניין פרישה מעבודה בין עובדים צעירים לבין עובדים מבוגרים ללא כל זיקה ישירה לכישוריהם או ליכולת העבודה שלהם. הוא חל על כלל העובדים במשק, מבלי להבחין בין סוגים שונים של עיסוקים, סוגי עובדים או תנאי העסקה. בנסיבות אלה, מובן כי יחידים עשויים להיפגע.
  • בעוד שבעבר רווחה התפיסה כי קיים קשר הדוק בין גיל לבין כושר ביצוע, כיום ברור כי המציאות מורכבת יותר וכי מידת השפעת הגיל על הגוף והנפש שונה אצל כל אחד ואחת. לפיכך, קבלת החלטות על בסיס שיוך לקבוצת המבוגרים עשויה כאמור לגרום עוול לפרט.

הפגיעה בזכות החוקתית נעשתה לתכלית ראויה

  • תכליתו הכללית של חוק גיל פרישה היא לקבוע כללים אחידים לעניין גיל פרישה, ובכלל זה את העלאתו באופן מדורג.
  • קביעת כללים אחידים לפרישה נועדה לקדם מספר תכליות-משנה השלובות זו בזו.
    • קביעת גיל פרישת חובה מבקשת להגן על כבודם של עובדים ולשפר את הביטחון התעסוקתי במשק עד לגיל הפרישה.
    • היא נועדה לאפשר למעסיק לנהל את כוח האדם במקום העבודה, בפרט במקומות עבודה מאורגנים שבהם העובדים נהנים מקביעות.
    • גיל פרישת חובה נועד לקדם גם הגינות בין-דורית – שילובם וקידומם של עובדים חדשים במקומות עבודה ספציפיים שבהם מספר מקומות העבודה מוגבל.
    • לצד זאת, העלאת גיל פרישת החובה בחוק מאפשרת למי שרוצה בכך לעבוד יותר, ובכך גם מבקשת לתת מענה לגידול המתמשך בתוחלת החיים והעליה ביחס בין מספר המבוגרים בחברה הישראלית לבין כלל האוכלוסייה: מכיוון ששינויים דמוגרפיים אלה עלולים לגרום לקשיים במימון הגידול שייווצר בהיקף הקצבאות השונות ולהטיל נטל כבד יותר על מערכות הביטחון הסוציאלי, נוצר צורך בהגדלת תקופות החיסכון לפנסיה, בדרך של העלאה אחידה של גיל הזכאות וגיל פרישת החובה.
  • תכליות אלה הן תכליות ראויות.

הפגיעה בזכות החוקתית היא מידתית וסבירה

  • ישנו קשר - גם אם לא ודאי - בין ההסדר בחוק לבין קידום תכליות החוק, ובין היתר:
    • קשר בין ההסדר בחוק לקידום הוודאות בשוק העבודה (עובד ומעסיק יודעים מתי ניתן יהיה לכפות על עובד לפרוש).
    • קשר רציונלי בין פרישת חובה לבין קידום טובתם של העובדים בהיבטים מסוימים. הסברה המקובלת היא, כי קיומו של גיל פרישת חובה מצמצם את הצורך להעמיד את העובד בבדיקות חוזרות של יכולותיו ותפקודו, העשויות לגרום לתחושות של לחץ ואי-ודאות ואף להוביל לוויכוחים על כושרו, ולפיכך סביר להניח כי יש בכוחו של הסדר פרישת חובה לקדם בהיבט זה את טובתו של העובד. כמו כן, כאשר קיים גיל פרישה אחיד וקבוע מראש, הנוהג הרגיל הוא להמתין עד גיל זה, ולא לדרוש פרישה מוקדמת של העובד גם אם מתגלה ירידה מסוימת בכושרו. לפיכך, פרישת חובה עשויה להקטין את מספרם של העובדים הנפלטים ממקום העבודה לפני גיל הפרישה המקובל.
  • גם אם לא מדובר באמצעי היעיל ביותר, עדיין מדובר באמצעי שמגשים באופן רציונלי את המטרות שלשמן חוקק החוק.
  • האמצעי שנבחר לצורך הגשמת התכלית של החוק עונה על הדרישה כי יהיה האמצעי שפגיעתו בזכות החוקתית תהיה הקטנה ביותר מבין כל האמצעים החלופיים, וזאת בין היתר:
    • לאור העובדה כי המודלים השונים מסתמכים על ההערכות ולא ניתן להכריע ביניהם;
    • ולאור העובדה כי גם כיום (לאחר חקיקת החוק) עדיין מחויב המעסיק לשקול את בקשתו של עובד בגיל 67 להמשיך לעבוד, ואינו סוגר את הדלת לחלוטין בפני עובדים מבוגרים המבקשים להמשיך לעבוד.
  • בקביעת גיל פרישת חובה היחס בין הפגיעה בזכות החוקתית לבין התועלת שתצמח מהפעלתו הוא סביר ומידתי, שכן לצד הפגיעה בעובדים מסוימים, היא מגבירה את הוודאות, עשויה למנוע פיטורים של עובדים לפני גיל הפרישה ומביאה בחשבון את הכנסותיהם הנוספות של עובדים בגילאים אלה (פנסיה וקצבאות).

משמעות

  • ניתן לחייב עובד שהגיע לגיל 67 לפרוש מעבודתו.
  • מעסיק צריך לשקול בכובד ראש ובצורה עניינית את בקשתו של עובד שהגיע לגיל 67 ומבקש להמשיך לעבוד.

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.