הקדמה:

עובד זכאי להוצאות נסיעה אם הוא מתגורר במרחק של 500 מטר לפחות מהעבודה, או אם הוא זקוק לתחבורה מסיבות אחרות
הזכאות להוצאות נסיעה אינה מותנית בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו
המעסיק לא נדרש לבדוק אם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעתים צעד רגלית, אלא לבדוק אם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עע (ארצי) 100/06
תאריך:
22.05.2006

רקע

  • עובד בעיריית טירה הגיש תביעה נגד העירייה, שבמסגרתה תבע תשלום הוצאות נסיעה עבור תקופת עבודתו.
  • לטענת העובד, ביתו נמצא במרחק של קילומטר אחד מבניין העירייה.
  • מנגד טען נציג העירייה, כי העובד מתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטר ממקום עבודתו, או ליתר דיוק, במרחק של 470 מטרים משם.
  • עוד נטען כי בטירה אין שירותי תחבורה ציבורית עירוניים והתושבים מסתייעים בקווי אוטובוס בינעירוניים העוברים ברחובה הראשי של העיר. במצב דברים זה, יהא סביר להניח כי העובד צעד למקום עבודתו ולא השתמש בתחבורה ציבורית.
  • בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת העובד. העירייה ערערה, ובית הדין הארצי קיבל את הערעור, וקבע כי העובד לא זכאי להוצאות נסיעה.

נימוקי בית הדין הארצי לעבודה

  • הזכאות להוצאות נסיעה של עובד בעיריה היא מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות- סעיף 26.901 לחוקת העבודה קובע "... זכאים לקצובת הנסיעה: עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, בין אם הוא משתמש בתחבורה ציבורית ובין אם הוא משתמש ברכב פרטי או אחר, זכאי לקבל קצובת נסיעה (להלן - קצובה) בשיעורים ובתנאים המפורטים בסעיף משנה זה."
  • הסעיף אינו קובע מרחק מינימום של 500 מטרים או של מספר תחנות אוטובוס בין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו כתנאי לזכאות. פרמטרים אלה מקורם במסמכים אחרים כגון "אוגדן תנאי השירות לעובדי הרשויות המקומיות" שאינו מהווה הסכם מחייב בין הצדדים.
  • עם זאת, קובע הסעיף כי רק עובד הזקוק לתחבורה זו או אחרת על מנת להגיע למקום עבודתו, יהא זכאי לתשלום.
  • אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה אם העובד "זקוק לתחבורה" היא המרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, הנחת המוצא היא כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, אינו זקוק לתחבורה ציבורית.
  • למרות הנחת המוצא שצויינה, קיימים מקרים חריגים שבהם עובד המתגורר במרחק קצר יותר יהיה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום עבודתו, למשל: עובדים המוגבלים בניידות, עובדים מבוגרים שאינם יכולים ללכת מרחק זה, עובדים המתגוררים במקום שבו המבנה הטופוגרפי אינו מאפשר הליכה ברגל וכיו"ב.
  • בתביעה זו העובד לא הוכיח כי עשה שימוש באמצעי תחבורה כלשהו כדי להגיע למקום העבודה ולא הוכיח כי הוא מתגורר במרחק העולה על 500 מטרים מבניין העירייה.
  • סביר להניח, כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו אינו זקוק לתחבורה כדי להגיע לעבודתו והעובד לא הוכיח אחרת.
  • אמנם אין שירותי תחבורה ציבורית עירוניים בטירה, אולם הזכאות להוצאות נסיעה אינה מותנית בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. על העובד היה להוכיח שהוא זקוק לתחבורה על מנת להגיע לעבודתו, והוא לא הוכיח זאת.
  • המעסיק לא נדרש לבדוק אם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעתים צעד רגלית. כל שנדרש לבחון הוא אם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק (או לפי אמות מידה אחרות שפורטו לעיל).

משמעות

  • עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה מביתו לעבודה ובחזרה, אם הוא מתגורר במרחק של לפחות 500 מטר מהעבודה.
  • למרות זאת, עובד המתגורר במרחק הקצר מ-500 מטר ממקום העבודה עשוי להיות זכאי להוצאות נסיעה, אם הוא זקוק לתחבורה מסיבות שונות, כגון:
    • הוא מוגבל בניידות,
    • בשל גילו הוא אינו יכול ללכת מרחק זה,
    • המבנה הטופוגרפי באזור אינו מאפשר הליכה ברגל.
  • הזכאות להוצאות נסיעה אינה מותנית בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו.
  • המעסיק לא נדרש לבדוק אם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד רגלית. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק (או לפי אמות מידה אחרות שפורטו לעיל).

חשוב לדעת

  • פסק הדין מתבסס על חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות (שחל רק על עובדי הרשויות המקומיות) ולא על צו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה (שחל על כלל העובדים במשק), אולם נוסח הסעיף הרלוונטי בחוקת העבודה, שעליו נסב פסק הדין, דומה לנוסח בצו ההרחבה, ולכן פרשנות בית הדין הארצי לעבודה והחלטתו במקרה זה רלוונטית גם לכלל העובדים במשק, שזכאותם להוצאות נסיעה נקבעה בצווי ההרחבה (ראו סעיף חקיקה ונהלים).

חקיקה ונהלים

תודות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.