הקדמה:
עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור כל יום שבו השתמש (או עשוי היה להשתמש) בתחבורה, פרט להסעות מטעם המעסיק, כדי להגיע למקום עבודתו
החל מ-01.02.2016 גובה ההחזר הוא עד 22.60 ש"ח ליום (26.40 ש"ח לפני כן) או לפי עלות כרטיסייה לכל הנסיעות הנדרשות או לפי עלות כרטיס "חופשי חודשי", לפי הזול מביניהם (מלבד בשבתות וחגים, שבהם אין תחבורה ציבורית)
אם נקבע בהסכם העבודה החזר גבוה יותר מזה שקבוע בצו ההרחבה, זכאי העובד לסכום הקבוע בהסכם ולא בצו ההרחבה
ההחזר נחשב להכנסה לצרכי מס, ועל המעסיק לנכות ממנו את הסכומים הנדרשים למס הכנסה, לדמי ביטוח לאומי וכן לתשלום דמי ביטוח בריאות
למידע נוסף, ראו החזר הוצאות נסיעה וכן צו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה באתר זרוע העבודה
בהתאם לצווי ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור כל יום שבו השתמש (או עשוי היה להשתמש) בתחבורה, פרט להסעות מטעם המעסיק, כדי להגיע למקום עבודתו.
- גובה ההחזר נקבע לפי עלות כרטיסייה לכל הנסיעות הנדרשות, או לפי עלות כרטיס "חופשי חודשי" (לפי הזול מביניהם).
המעסיק מחויב לשלם רק את הסכום הנמוך מביניהם, בלי קשר לשאלה אם העובד רכש "חופשי חודשי" או כרטיסיות בודדות לכל יום עבודה.
- עובד הנעזר במוניות בשל הצורך לנסוע בשבת, בחג או בשעה מאוחרת, אינו זכאי להחזר נוסף מעבר לתקרה היומית (22.60 ש"ח), אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי (לדוגמה בענף השמירה) או בהסכם העבודה האישי. אם המעסיק משלם לו לפי חופשי חודשי, הוא זכאי לקבל בנוסף החזר יומי של 22.60 ש"ח לפחות על נסיעות בימים שבהם אין תחבורה ציבורית.
- המעסיק אינו מחויב לשלם החזר הוצאות נסיעה הגבוה מהסכום שנקבע לכלל העובדים. בכל מקרה, מדובר בזכות שהעובד אינו יכול לוותר עליה או להסכים על תשלום הוצאות נסיעה נמוכות מהמינימום הקבוע לפי הדין.
סכום ההחזר ליום
- החל מה-01.02.2016 סכום ההחזר שעל המעסיק לשלם לעובד הוא שווי הוצאות הנסיעה של העובד עד 22.60 ש"ח ליום (גם אם העובד הוציא בפועל סכום גבוה יותר בכל יום), וזאת בהתאם לצו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה שפורסם ביום 11.08.2016. הוראה זו חלה על כלל העובדים בישראל למעט עובדים במפעלים מוגנים.
- לפני כן עמד סכום החזר הוצאות הנסיעה ליום על 26.40 ש"ח (החל מה-01.01.2014).
הסכום שנקבע בצו הוא סכום ההחזר המקסימלי שעל מעסיק לשלם עבור יום עבודה, גם אם העובד הוציא בפועל סכום גבוה יותר באותו יום, וגם אם העובד מועסק במשרה מפוצלת ונוסע מביתו לעבודתו פעמיים ביום.
- אם בהסכם עבודה (הסכם אישי או הסכם קיבוצי) שחל על העובד נקבע סכום גבוה יותר, יש לנהוג לפי הסכם העבודה ולא לפי צו ההרחבה.
חישוב ההחזר הכולל בחודש עבודה
- יש להכפיל את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בעלות היומית של הנסיעה מביתו למקום העבודה, ועד לסכום ההחזר ליום. ימים בהם העובד לא הגיע פיזית לעבודה (מחלה, חופשה, עבודה מהבית), אינם באים בחשבון.
- המעסיק רשאי לתת החזר הוצאות נסיעה כולל עבור כל הנסיעות באותו חודש על-ידי תשלום גלובלי בשווי של עלות כרטיס חופשי-חודשי.
- עם זאת, כאשר העובד נדרש להגיע לעבודה או לחזור ממנה לביתו בימים ובשעות שבהן אין תחבורה ציבורית (למשל, בשבתות וחגים), על המעסיק לשלם לו החזר הוצאות נסיעה עבור אותו יום לפי עלות הנסיעות בפועל, ועד לתקרה היומית (22.60 ש"ח).
על-פי בית הדין הארצי לעבודה, תשלום לפי תעריף חופשי-חודשי, שהוא כרטיס נסיעה מוזל בתחבורה הציבורית בימי חול, מעצם טיבו אינו "מכסה" הוצאות נסיעה בשבת ובחג. לכן אם המעסיק משלם לעובד החזר הוצאות לפי "חופשי חודשי", העובד יהיה זכאי לקבל בנוסף גם החזר יומי של מקסימום 22.60 ש"ח על נסיעות בימים שבהם אין תחבורה ציבורית.
- לפרטים לגבי מחיר הנסיעה בפועל, ניתן לפנות לחברות התחבורה הציבורית.
מי זכאי?
- כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, ואינו מוסע על-ידי המעסיק או מישהו מטעמו.
- על-פי פסיקת בית הדין לעבודה (ראו סעיף פסקי דין):
- עובד המתגורר במרחק של 500 מטרים לפחות ממקום עבודתו ייחשב כמי שזקוק לתחבורה, ולכן יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה.
- אין צורך לבדוק אם קיימת תחבורה ציבורית בפועל ממקום מגוריו של העובד למקום עבודתו, או אם בפועל נסע העובד לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעתים צעד רגלית. כל שנדרש לבדוק הוא אם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק בין מקום המגורים לעבודה.
- עובד המתגורר במרחק הקצר מ-500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, נחשב ברוב המקרים כמי שאינו זקוק לתחבורה, אולם גם במקרים כאלה עשוי העובד להיות זכאי להחזר הוצאות נסיעה אם יוכיח כי הוא זקוק לתחבורה, למשל בשל היותו מוגבל בניידות.
- עובד המתגורר במקום העבודה בחלק מתקופת עבודתו (למשל: שומר באתר בנייה, עובד מלון המתגורר במלון עצמו וכיו"ב) וחוזר מדי פעם לביתו, יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה רק בימים שבהם נסע בפועל לביתו או מביתו.
- בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, העובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה גם אם לא השתמש בפועל בתחבורה הציבורית.
מי לא זכאי?
- עובד עם מוגבלות המועסק במפעל מוגן.
- עובד שהמעסיק מעמיד לרשותו הסעות מביתו למקום העבודה.
- עובד שלא הגיע לעבודתו בשל מחלה, חופשה או כל סיבה אחרת, אינו זכאי לקבלת תשלום הוצאות נסיעה עבור תקופת היעדרותו.
- עובד שעבד מהבית אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בימים בהם שהה בבית, אלא אם הוסכם בין הצדדים אחרת.
תהליך מימוש הזכות
- הזכות ניתנת באופן אוטומטי על-ידי המעסיק בהתאם למקום מגוריו של העובד.
- אין צורך להגיש קבלות או חשבוניות על-מנת לקבל החזרי נסיעות.
- במקרה של הפרת הזכות ואי מתן החזר על-ידי המעסיק:
- ניתן להגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.
- ניתן להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. למידע אודות אופן הגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה ראו: הגשת תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים או זכויות סוציאליות אחרות בבית הדין האזורי לעבודה.
- תקופת ההתיישנות של תביעה שעניינה החזר הוצאות נסיעה היא 7 שנים, וניתן לתבוע החזר הוצאות נסיעה באופן רטרואקטיבי עבור 7 שנים שקדמו למועד התביעה.
חשוב לדעת
- גם עובד שמועסק במשרה חלקית זכאי להחזר הוצאות נסיעה מלא אם זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.
- החזר הוצאות נסיעה משולם לעובד בנוסף לשכר שעליו סיכמו המעסיק והעובד. עם זאת ניתן לשלם שכר הכולל בתוכו כבר את הוצאות הנסיעה, בתנאי שהתקיימו שני התנאים הבאים:
- נחתם על-ידי העובד הסכם בעניין לפני כניסתו לתפקיד, הקובע כי השכר כולל בתוכו את הוצאות הנסיעה.
- שיעור השכר בניכוי הוצאות הנסיעה אינו נמוך משכר המינימום.
- התשלום אינו מהווה הטבת שכר, אלא החזר הוצאות בלבד. לכן אם עובד זכאי לתעריף מוזל בתחבורה הציבורית, למשל כאזרח ותיק, אין מקום להחזר בשיעור גבוה יותר מההוצאות שנגרמו לו בפועל.
- החזר הוצאות נסיעה נחשב להכנסה לצרכי מס, ועל המעסיק לנכות ממנו את הסכומים הנדרשים למס הכנסה, לדמי ביטוח לאומי וכן לתשלום דמי ביטוח בריאות.
- החזר הוצאות הנסיעה אינו מהווה רכיב שכר שמופרשים ממנו כספים לביטוח הפנסיוני.
- ככלל זמן הנסיעה לעבודה (הן בטיסה והן בנסיעה ברכב) אינו נחשב לזמן עבודה, והעובד אינו זכאי לשכר עבור שעות אלה, מלבד נסיבות מיוחדות. למידע נוסף ראו תשלום שכר עבור זמן הנסיעה אל מקום העבודה.
- כשעובד נדרש במהלך עבודתו לעבור בין מטופל למטופל, זמן המעבר בין המטופלים ייחשב כזמן עבודה המזכה את העובד בשכר, בתנאי שמדובר בזמן קצר אשר אינו מאפשר לעובד להתפנות לענייניו האישיים. למידע נוסף ראו: עובד סיעוד זכאי לשכר עבור זמן הנסיעה בין מטופל למטופל, בתנאי שזמן זה קצר ואינו מאפשר לו להתפנות לענייניו.
- מעסיק של עובדים פלסטינים מחויב להסיע את העובדים למקום העבודה ממחסום הכניסה לישראל, ובתום יום העבודה להסיעם חזרה למחסום.עובדים הזקוקים לתחבורה כדי להגיע מביתם למחסום, זכאים להחזר הוצאות נסיעה מהמעסיק, על פי הדין. למידע נוסף ראו הסעת עובדים פלסטינים והחזר הוצאות נסיעה.
הרחבות לגבי ענפים שונים
| ענף | הרחבה | למידע נוסף |
|---|---|---|
| אולמות וגני אירועים |
|
הסעות והחזר הוצאות נסיעה לעובדי אולמות וגני אירועים |
| עובדי חברות שמירה ואבטחה |
|
הסעות והחזר הוצאות נסיעה לעובדי שמירה ואבטחה |
| עובדי חברות ניקיון ותחזוקה |
|
הסעות והחזר הוצאות נסיעה לעובדי חברות ניקיון ותחזוקה |
| עובדים בענף הבנייה והשיפוצים (עובדי בניין) |
|
ארגוני סיוע
גורמי ממשל
חקיקה ונהלים
- צו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה מיום 11.08.2016
- צווי ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה
- צו הרחבה בענף הניקיון - סעיף 18.
- צו הרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014 - סעיף 18.
- צו הרחבה בענף השמירה 2009 - סעיף 16.
- חוק הסכמים קיבוציים
פסקי דין
- עובד המתגורר באתר העבודה זכאי להחזר הוצאות נסיעה רק עבור הימים שבהם הגיע בפועל מהבית לעבודה או יצא מהעבודה לביתו
- עובד זכאי להוצאות נסיעה אם הוא מתגורר במרחק של 500 מטר לפחות ממקום העבודה או זקוק לתחבורה מסיבות אחרות
- עובד זכאי להוצאות נסיעה אם הוא נזקק לתחבורה כלשהי מהבית לעבודה ורק בזמנים שבהם המעסיק לא מארגן הסעות מטעמו
- זמן הנסיעה לעבודה עשוי להיחשב כשעות עבודה המזכות בשכר אם שעות הנסיעה הן רבות ומהנסיבות עולה שזו כוונת הצדדים
- עובד אינו זכאי לשכר עבור שעות הטיסה לעבודה בחו"ל, אלא בנסיבות מיוחדות
הרחבות ופרסומים
- זכויות עובדים באתר זרוע העבודה