פגיעה בזכות לאוטונומיה על הגוף מהווה נזק בר פיצוי (פסק דין)

מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il), אנציקלופדיית הזכויות של ישראל

הקדמה:

ניתוח בהעדר הסכמה מדעת של החולה לניתוח מהווה התרשלות
פגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה כתוצאה מטיפול רפואי בהעדר הסכמה מדעת, מהווה נזק בר פיצוי בנזיקין

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט העליון.
מס' תיק:
ע"א 2781/93
תאריך:
29/8/1999

המערערת אושפזה בבית החולים כרמל לשם ניתוח ברגלה, והוחתמה על טופס הסכמה לצורך זה. לאחר מכן, כשהייתה על שולחן הניתוחים, בעודה מטושטשת, הוחתמה על טופס הסכמה לעריכת ביופסיה בכתפה. לא נמסר לה מבעוד מועד כי דוחים את הניתוח ברגל, ולא נמסרו לה פרטים באשר לניתוח שעליה לעבור בכתפה. בעקבות הניתוח, נותרה כתפה של המערערת קפואה ונקבעה לה נכות בשיעור של 35%.

הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בגין נזקי גוף שנגרמו לה מהניתוח שנערך בכתפה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. בערעור נטען, כי המשיבים (רופאי בית החולים) התרשלו בכך שלא קיבלו את הסכמתה המודעת של המערערת לטיפול בכתפה. המערערת טענה, כי יש לפצותה הן ביחס לנזקי הגוף שנגרמו לה עקב אי הסכמתה המודעת, והן ביחס לנזק הלא גופני שנגרם לה עקב הפגיעה בזכותה לאוטונומיה על גופה.

בית המשפט העליון פסק-

על מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא "הסכמה מדעת", יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו. על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. זאת באופן שיהיה בידי המטופל מידע הדרוש לו באופן סביר כדי לגבש החלטה בדבר הסכמה או אי הסכמה לניתוח או לטיפול הרפואי.

במקרה הנדון, הוכח כי הרופאים בבית החולים התרשלו בכך שלא קיימו את חובתם להעמיד את המערערת על הצורך בעריכת הביופסיה במסגרת אשפוזה. לא נמסר לה מבעוד מועד כי יש כוונה לדחות את הניתוח ברגלה והפרטים בנוגע לניתוח שעליה לעבור, הוצגו לה רק כשהייתה מטושטשת בחדר הניתוח.

על התובע בעילה של רשלנות רפואית מוטל הנטל להוכיח, בין השאר את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים לנזק שלו הוא טוען. בבחינת קיומו של הקשר הסיבתי בין ההתרשלות שבאי קבלת ההסכמה מדעת של המערערת לניתוח, לבין הנזק הגופני שנגרם לה, על בית המשפט להעריך את ההסתברות, שמסירת המידע כנדרש הייתה גורמת לחולה להתנגד לביצוע הטיפול הרפואי. במקרה הנדון, קבע בית המשפט, כי הנסיבות מצביעות על כך שהמערערת היתה מסכימה לניתוח , לו הובאו בפניה כל הנתונים כנדרש, לצורך קבלת ההסכמה, לפיכך לא הוכח קשר סיבתי והמערערת לא זכאית לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לה עקב הניתוח בכתפה.

השאלה הנוספת שבית המשפט דן בה- האם יש מקום לפסוק למערערת פיצויים בגין נזק לא גופני שנגרם לה עקב פגיעה באוטונומיה שלה, הנובעת מכך שבוצע בגופה ניתוח בלי שניתנה לכך הסכמתה המודעת.

במקרה הנדון לא קוימה החובה לקבל את הסכמתה מדעת של המערערת לביופסיה בכתפה, בכך, נפגעה זכותה היסודית של המערערת כאדם לכבוד ולאוטונומיה. במסגרת הגדרת הנזק בחוק, ניתנה הגנה לאינטרסים בלתי מוחשיים רבים. כך, ניתן פיצוי בגין נזק לא רכושי, למשל כאב וסבל, הכרוך בנזק הגוף שנגרם לניזוק.

נקבע, כי יש לראות גם בפגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, הטבועה בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו שלא בהסכמתו המודעת, משום נזק בר פיצוי בנזיקין. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק למערערת פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

מידע זה עשוי לעניין אותך

חקיקה ונהלים

פקודת הנזיקין

מקורות

  • המקור בערך זה נכתב ע"י הר"י