אזהרה
דף זה אינו רלבנטי עוד!
דף זה אינו רלבנטי יותר, ולכן הועבר לארכיון במרחב "הקפאה".
עובד קבלן שהפך בדיעבד לשכיר לא יחויב בהשבה של כספים עודפים אלא במקרים חריגים
בית הדין עשוי לחייב עובד שהוכר בדיעבד כשכיר למרות שהועסק כעצמאי להשיב כספים שקיבל מהמעסיק ואשר לא היה אמור לקבל אותם אילו הועסק מלכתחילה כעובד שכיר, אם הסכום ששולם לעובד כ"עצמאי" גבוה באופן ניכר מהסכום ששולם לו כעובד ובנוסף העובד דרש להיות מועסק כ"עצמאי"
כמו כן ניתן לחייב את העובד בהשבת הכספים העודפים שקיבל, אם הוסכם מלכתחילה בין העובד למעסיק, שאם תהיה הכרה בדיעבד כעובד, הוא ישיב למעסיק את הסכומים העודפים שקיבל רק מעצם מעמדו כעצמאי.

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:עע 570/07
תאריך:24/12/2009
קישור:לקריאת פסק הדין
אזהרה
ביום 21.05.2015 קבע בית הדין הארצי לעבודה במסגרת תיק אחר, כי במקרה של הכרה בדיעבד ביחסי עבודה, המעסיק רשאי לקזז את הסכומים העודפים ששילם לעובד כ"קבלן עצמאי" מתוך הסכומים שעליו לשלם לו בדיעבד כשכיר ובכל מקרה העובד אינו צריך להשיב למעסיק סכום כלשהו. לקריאת פסק הדין ראו כאן

.

  • המערער פיליפ טיברמן, מהנדס בניין במקצועו, הועסק על ידי חברת מקורות כקבלן, ולאחר מכן כעובד.
  • בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי יש להכיר בו כעובד למשך כל תקופת העסקתו, ולקזז את תשלומי היתר ששולמו לו כקבלן כנגד המגיע לו כעובד.
  • מסקנתו של בית הדין כי התקיימו יחסי עובד מעביד לאורך כל תקופת העסקתו של מר טיברמן התבססה על הקביעות העובדתיוית לפיהן: מר טיברמן עבד בהיקף שנקבע על ידי מקורות, בהתאם לשעות העבודה המקובלות בה, על פי הוראות מאנשי החברה ותוך שימוש בכלים ובאמצעים שסיפקה לו; הוא לא נתן שירות ללקוחות נוספים ולא העסיק עובדים; עם העברתו להעסקה במעמד של עובד לא חל שינוי בתנאי עבודתו.

פסיקת בית דין הארצי

  • מר טיברמן ערער על פסיקת בית הדין האזורי כי יש לקזז את תשלומי היתר כנגד המגיע לו כעובד.
  • בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו כנגד הקיזוז וקבע כי ככלל כאשר מוכרים יחסי עובד מעביד בדיעבד אין לבצע השבה, אלא במקרים בהם הסכום ששולם לעובד כ"עצמאי" גבוה באופן ניכר מהסכום ששולם לו כעובד ובנוסף העובד דרש להיות מועסק כ"עצמאי", או כשהוסכם מלכתחילה, שאם תהיה הכרה כעובד תתבצע השבה.
  • בית הדין נימק את עמדתו בעקרונות משפט העבודה ובצורך למנוע מצב בו עובד יימנע מלתבוע הכרה ביחסי עובד מעביד מחשש שייתבע להשיב כספים ששולמו לו.
  • עוד נקבע בפסק הדין כי תביעה על עצם קביעת הסטטוס של עובד (שכיר/קבלן עצמאי) וההשלכות הכספיות הנובעות מכך ככלל, לא תידחה מפאת טענת ההתיישנות, גם אם מערכת היחסים בין העובד והמעביד החלה שנים רבות לפני הגשת התביעה.

משמעות

  • הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעביד לא תחייב את העובד בהשבת כספים שקיבל ואשר לא היה אמור לקבל אותם אילו הועסק מלכתחילה כעובד שכיר, למעט במקרים הבאים:
    • הסכום ששולם לעובד כ"עצמאי" גבוה באופן ניכר מהסכום ששולם לו כעובד (בפסיקה שניתנה בהמשך נקבע כי הפער הרצוי עומד על 50%) ובנוסף העובד דרש להיות מועסק כ"עצמאי", או
    • הוסכם מלכתחילה בין העובד למעסיק, שאם תהיה הכרה בדיעבד כעובד, הוא ישיב למעסיק את הסכומים העודפים שקיבל רק מעצם מעמדו כעצמאי.


ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

  • חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.