הקדמה:

במקרה של הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק, הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד בדיעבד יחושבו על בסיס של "שכר חלופי" שניתן להניח ולהוכיח שהעובד היה מקבל אילו הועסק מלכתחילה כשכיר
אם המעסיק ידע מראש שקיימים יחסי עבודה בין הצדדים אך בחר להעסיק את העובד כעצמאי, יחושבו הזכויות המגיעות לעובד על בסיס התמורה ששולמה לעובד כ"עצמאי"
המעסיק רשאי לקזז את הסכומים העודפים ששילם לעובד כ"קבלן עצמאי" מתוך הסכומים שעליו לשלם לו בדיעבד כשכיר
בכל מקרה העובד אינו צריך להשיב למעסיק סכום כלשהו, אף אם יתברר בדיעבד כי הסכומים ששולמו לו כ"עצמאי" היו גבוהים מהסכומים שהיה עליו לקבל אילו הועסק מלכתחילה כשכיר

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עע 3575-10-11
תאריך:
21.01.2015

רקע עובדתי

  • המערערת הועסקה אצל החברה המשיבה כעוזרת במאי משך כ-6 שנים.
  • בחוזה העסקה בחרה המערערת להיחשב כנותנת שירות עצמאית ושהתמורה תשולם לה כנגד חשבוניות מס .
  • שכרה היומי של המערערת כנותנת שירות עצמאית עמד על סכום גבוה באופן משמעותי משכרה לו הייתה בוחרת להיחשב כעובדת.
  • בהסכם העבודה בין הצדדים נקבע, כי אם בעתיד ייקבע שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, אזי יראו את התמורה שקיבלת המערערת כעצמאית, ככוללת את הזכויות הסוציאליות שהייתה זכאית להן כעובדת, ועל כן גובה השכר כעובדת שכירה יעמוד על 76% מהסכום ששולם לה על-פי ההסכם כעצמאית.
  • לאחר מספר שנים הודיעה המערערת לחברה על סיום ההתקשרות בין הצדדים, והגישה נגדה תביעה, במסגרתה טענה כי למרות שהועסקה כ"עצמאית", התקיימו בינה ובין החברה יחסי עובד-מעביד, ולפיכך יש לחייב את החברה לשלם לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית והחזר הוצאות נסיעה.
  • בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הכיר בדיעבד במערערת כמי שהייתה עובדת של החברה, אך דחה את תביעותיה הכספיות הנובעות מההכרה במעמדה כעובדת, לאחר שקבע כי מתוך רכיבים אלו שעל המעסיק לשלם כעת בדיעבד יש לקזז את הסכומים העודפים שקיבלה עקב העסקתה כעצמאית, בהשוואה לסכום שהיתה מקבלת אילו הועסקה כשכירה.
  • המערערת הגישה ערעור זה לבית הדין הארצי לעבודה.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • במקרים ברורים, כשהמעסיק ידע מראש שעל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, קיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ולמרות זאת בחר להעסיק את העובד כקבלן עצמאי, השכר הקובע לחישוב הזכויות הסוציאליות הנתבעות בדיעבד על ידי העובד, יהיה הסכום ששילם המעסיק לעובד בפועל כ"עצמאי".
  • במקרים בהם טיב היחס האמתי שבין הצדדים אינו ברור מלכתחילה, ואפשר להניח שניתן היה לקשור ביניהם קשר של מזמין עבודה מול קבלן עצמאי, השכר הקובע לחישוב הזכויות הסוציאליות הנתבעות בדיעבד יהיה השכר המשוער, שניתן להניח שאותו היה העובד מקבל אילו הועסק מלכתחילה כשכיר, ובלבד שניתן להוכיח שכר זה. (שכר זה מכונה "שכר חלופי").
  • המעסיק רשאי לקזז את עלות ה"שכר החלופי", בתוספת כלל הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד, מהתמורה הגבוהה ששילם לעובד כ"עצמאי":
    • ככל שסכום ה"שכר החלופי" בתוספת הזכויות הסוציאליות הינו גבוה מהשכר ששולם לעובד בפועל כ"עצמאי", אזי המעסיק ישלם לעובד את הפער בין 2 סכומים אלה.
    • אם סכום ה"שכר החלופי" בתוספת הזכויות הסוציאליות הנו נמוך מהתמורה ששולמה לעובד בפועל כ"עצמאי", לא יוכל המעסיק לתבוע מהעובד בתביעת השבה את סכום ההפרש שלטובתו, שכן העובד עצמו לא הפר את חוזה העסקה ועליו לקבל את התמורה המוסכמת על פי הסכם העבודה . יחד עם זאת, במקרה זה, המעסיק לא יצטרך לשלם לעובד את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו כעובד.
  • במקרה שלפנינו השכר החלופי בתוספת הזכויות הסוציאליות, להם הייתה המערערת זכאית כעובדת שכירה, הינו נמוך מהסכום ששולם לה בפועל כעובדת עצמאית, כלומר: התמורה ששולמה למערערת כיסתה את מלוא זכויותיה כעובדת ואף מעבר לזה. לפיכך המעסיקה לא חייבת לעובדת סכום נוסף.

משמעות

  • במקרים ברורים, כשהמעסיק ידע מראש שעל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, קיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ולמרות זאת בחר להעסיק את העובד כקבלן עצמאי, ישלם המעסיק לעובד את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו כשכיר, אשר יחושבו על בסיס התשלום ששילם לו כ"עצמאי".
דוגמה
  • מעסיק אשר ידע מראש כי בין הצדדים קיימים יחסי עבודה, בחר להעסיק את העובד כ"עצמאי"בשכר של 10,000 ש"ח לחודש, בעוד שכרו של העובד כשכיר עמד על 8,000 ש"ח לחודש.
  • בית הדין קבע בדיעבד כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
  • במקרה זה, יש לחשב את הזכויות הסוציאליות המגיעות בדיעבד לעובד (כגון: חופשה, הבראה, מחלה, הפרשות לפנסיה) על בסיס השכר החודשי שקיבל העובד בפועל כ"עצמאי" בסך 10,000 ש"ח, ולא על בסיס ה"שכר החלופי" של 8,000 ש"ח.
  • במקרים בהם טיב היחס האמתי שבין הצדדים אינו ברור מלכתחילה, על המעסיק לשלם לעובד את זכויותיו הסוציאליות על בסיס השכר החלופי (השכר המשוער שניתן להניח כי העובד היה מקבל אילו הועסק מלכתחילה כשכיר), ובלבד שניתן להוכיח שכר זה.
    • אם השכר החלופי בתוספת הזכויות הסוציאליות גבוהים מהסכום ששולם לעובד כעצמאי, על המעסיק לשלם לו את ההפרש.
    • אם השכר החלופי בתוספת הזכויות הסוציאליות נמוכים מהסכום ששולם לעובד כעצמאי, המעסיק אינו חייב לשלם לעובד תוספת כלשהי, והעובד אינו חייב להחזיר למעסיק את הסכומים העודפים שקיבל.
דוגמה
  • בהסכם עבודה הוגדר העובד כ"נותן שירותים עצמאיים" בתמורה חודשית של 10,000 ש"ח בחודש.
  • בית הדין הכיר בדיעבד ביחסי עובד-מעביד בין הצדדים.
  • הוכח כי סכום השכר החלופי + הזכויות הסוציאליות להן העובד היה זכאי, אילו הועסק מלכתחילה כשכיר, הוא 11,000 ש"ח בחודש.
  • במקרה זה על המעסיק לשלם לעובד הפרשים בגין זכויות סוציאליות המגיעות לעובד בדיעבד, בסך של 1,000 ש"ח לחודש.
דוגמה
אם בדוגמה הקודמת היה מוכח כי סכום השכר החלופי + הזכויות הסוציאליות להן העובד היה זכאי, אילו הועסק מלכתחילה כשכיר, הוא 9,000 ש"ח בחודש, לא היה המעסיק צריך לשלם לעובד בדיעבד הפרשים כלשהם, שכן הסכום ששילם לעובד כ"עצמאי" כבר כיסה את מלוא הסכום שהוא חייב לו כשכיר.
  • בכל מקרה העובד אינו צריך להשיב למעסיק סכום כלשהו, אף אם יתברר בדיעבד כי הסכומים ששולמו לו כ"עצמאי" היו גבוהים מהסכומים שהיה עליו לקבל אילו הועסק מלכתחילה כשכיר.


הרחבות ופרסומים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר "נבו".