זכאות לקצבה של ניצולת שואה שהייתה לה אזרחות איטלקית לפני 1.10.1953
פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית משפט השלום בתל אביב -יפו, ביושבו כועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים |
|---|---|
| שם התיק: | 13976-12-11 |
| תאריך: | 07.08.2012 |
| קישור: | פסק הדין |
עניינו של פסק הדין בתביעתה של ניצולה שהסתתרה באיטליה תחת הכיבוש הנאצי, אולם למרות שעלתה לפני 1953 תביעתה לתגמול לניצולי שואה ממשרד האוצר נדחתה עקב אזרחותה האיטלקית. בית המשפט קיבל את ערעורה של הניצולה, בהסתמך על טענתה כי ב-1.10.1953 לא היתה לה אזרחות איטלקית, ומשרד האוצר לא עמד בנטל ההוכחה להכיח שאכן היתה לה אזרחות כזו באותו המועד, ושאזרחות זו אפשרה לה זכאות לתגמולים ממדינת אזרחותה בהתאם להסכמים שנחתמו בין גרמניה לבין מדינות מערב אירופה.
משמעות
- ניצולים יוצאי מדינות מערב אירופה עשויים להיות זכאים לקצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים במקרה שהרשות לזכויות ניצולי השואה אינה מוכיחה כי היו זכאים לאזרחות ממדינת מוצאם במועד הקובע (1.10.1953), וכפועל יוצא, כי היו זכאים לתגמולים ממדינת האזרחות.
- לעניין נטל הראיה בהקשר הזה, חוזר בית המשפט על קביעות שנקבעו בפסקי דין קודמים, לפיהן על הטוען להעדר נתינות רובץ הנטל הראשוני, כלומר עליו לטעון ולנמק זאת. לאחר העלאת הטענה והנמקתה, על המשיבה - הרשות לזכויות ניצולי השואה - לסתור הטענה. סתירת הטענה יכולה להיות או במסמכים, או בראיות אחרות, אולם אין די בהעלאת הטענה בלבד. הרשות צריכה להמציא אישור רשמי של מדינת האזרחות על אזרחותו של הנרדף, בצירוף הוכחה ברורה כי נגזרה מאזרחות זו זכאות אפקטיבית לתגמולים בגין הנרדפות.
ראו גם
מקורות משפטיים ורשמיים
חקיקה ונהלים
תודות
- מידע מקורי בערך זה באדיבות עו"ד אודי מוזס מועידת התביעות.