בית המשפט חייב את רכבת ישראל לשלם לנוסע פיצוי כספי בגין איחור של הרכבת
בית המשפט קבע כי הוראות הנוהל שקבע מנכ"ל הרכבת, המגבילות את הפיצוי לעד שני כרטיסי נסיעה בחינם במקרה של איחור, אינן תקפות
מצד שני, בית המשפט המחוזי קבע בשנת 2008 כי לא ניתן לתבוע פיצוי כספי מהרכבת בגין איחור או ביטול רכבת. מכיוון שבית המשפט העליון טרם הכריע בסוגיה, אין עדיין הלכה מחייבת בסוגיה זו

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו
שם התיק:תק (ת"א) 678-05-07‏ ‏
תאריך:24.10.2007
קישור:לקריאת פסק הדין
אזהרה
פסק דין זה ניתן בבית משפט לתביעת קטנות ואינו מהווה הלכה משפטית מחייבת
בניגוד לפסק הדין זה, בשנת 2008 קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לתבוע פיצוי כספי מהרכבת בגין איחור או ביטול רכבת, ויש להסתפק בפיצוי שנקבע בנוהל המובל לשווי כרטיסי נסיעה לפי משך האיחור. מכיוון שבית המשפט העליון טרם הכריע בסוגייה, אין עדיין הלכה מחייבת בסוגייה זו.
  • התובע היה צריך לשאת הרצאה במכללת עכו, וביקש להגיע לעכו ברכבת.
  • לטענתו, הרכבת איחרה איחור ניכר, והוא נאלץ לנסוע לעכו ברכבו.
  • התובע איחר להרצאה המתוכננת.
  • הדבר גרם לו למפח נפש ובושה רבה, ולאחר מכן גם לא הוזמן עוד להרצות באותה מכללה.
  • התובע הגיש תביעה נגד הרכבת ע"ס 2,500 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, כמו: הוצאות רכב ודלק עקב הנסיעה הארוכה לעכו, עוגמת נפש ועוד.
  • הרכבת טענה בין היתר כי התובע זכאי לפיצוי שנקבע ע"י מנכ"ל הרכבת, ואשר היה מעוגן ב"הוראות נוהל פיצוי לנוסעים בגין איחורי רכבות", הכולל כרטיס נסיעה עבור איחור של יותר מחצי שעה ושני כרטיסים עבור איחור של יותר משעה. מעבר לכך התובע אינו זכאי לפיצוי כספי.
  • מנגד טען התובע כי הוראת הנוהל אינה חוקית כי היא חוסמת את זכותו הבסיסית להגיש תביעה בשל נזקין שנגרמו לו.

החלטת בית המשפט

  • בית המשפט קיבל את התביעה מהנימוקים הבאים:
  • הוראות מנהל הרכבת עומדת בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיוון שהן פוגעות בזכות הגישה לערכאות משפטיות.
    • זכות התביעה לפיצויים הוכרה במפורש כזכות קניין חוקתית, ונקבע כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי.
    • הוראות מנהל הרכבת שנקבעו מכוח תקנה 8(א) לתקנות מסילת הברזל (תנאי נסיעה ברכבת), אינן משרתות תכלית ראויה. הרכבת משמשת כאמצעי אסטרטגי במסגרת ההתמודדות עם בעיות התחבורה במדינה, אולם אין בכך כדי להצדיק את החלטת מנהל הרכבת על פיצויי קבוע לכל איחור העולה על 30 דקות וחסימת הזכות לדרוש פיצוי על איחור נמוך מכך. שלילת פיצויי כדי לשמור על קופתה של הרכבת איננו יכול להיחשב כבעל תכלית ראויה.
  • קיימות מספר עילות נוספות מהן עולה גם הקביעה כי אין מקום לחסום את זכות התובע לקבלת פיצוי ראוי:
    • מנכ"ל הרכבת איננו המוסמך לקבוע את שיעור הפיצוי בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות.
    • הנסיעה אותה רכש התובע ובפועל לא ניצל איננה כלולה במקרים הכלולים בהוראות המנכ"ל. הנתבעת לא השכילה לקבוע פיצוי למי שנאלץ להחליף רכבות כגון התובע, ומכאן שדלתו פתוחה בפני ביהמ"ש לדרוש את הפיצוי הראוי.
    • שלישית, לתובע אין מה לעשות עם כרטיס נסיעה לעכו, שכן אין לו כל צורך לנסוע לעכו באם איננו מרצה שם.
    • גם אם נקבל את פרשנות הרכבת לפיה "המנהל" הוא מנכ"ל הנתבעת, אזי קיימת עילה נוספת לביטול תקנה 8(א) לתקנות מסילת הברזל (שמעניקות למנכ"ל סמכות לקבוע את הוראות הפיצוי), והיא חוסר הסבירות שלה. לא יתכן כי מי שגורם נזק הוא זה שיקבע מה הפיצוי המגיע לנפגע.
  • בית המשפט קבע שהתובע לא להוכיח את כל נזקיו, ועל כן פסק בית המשפט את הפיצוי על דרך אומדן וחייב את הרכבת לשלם לתובע סך של 360 ₪ בעבור נזקיו ו-500 ₪ בעבור הוצאות המשפט.

משמעות

  • נוסע רשאי לתבוע פיצויים מרכבת ישראל בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאיחור של רכבת ואינו חייב להסתפק בפיצוי הקבוע בהוראות נוהל הפיצוי המעמיד את הפיצוי על כרטיס נסיעה או שני כרטיסי נסיעה בחינם בקו שבו נסע הנוסע.

חשוב לדעת

  • בניגוד לפסק הדין הנ"ל, בשנת 2008 קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לתבוע פיצוי כספי מהרכבת בגין איחור או ביטול רכבת, ויש להסתפק בפיצוי שנקבע בנוהל המובל לשווי כרטיסי נסיעה לפי משך האיחור. מכיוון שבית המשפט העליון טרם הכריע בסוגייה, אין עדיין הלכה מחייבת בסוגייה זו.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.