עובדת ועובד המועסקים באותו מקום עבודה אצל אותו מעסיק בעבודה זהה, או בעבודה שווה בעיקרה או בעבודה שוות ערך, זכאים לשכר שווה
בית המשפט חייב את המעסיק לשלם לעובדת הפרשי שכר בשל פערי שכר בינה לבין עובד אחר אשר עבד באותה עבודה
מעסיק רשאי לשלם לעובדיו שכר בשיעור שונה, אם הוא הוכיח קיומן של נסיבות המתחייבות מאופייה של העבודה, המהוות הצדקה עניינית להפרש בשכר ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגיאוגרפי של מקום העבודה
אסור למעסיק לקבוע שכר שונה לעובד ולעובדת המבצעים אותה עבודה, גם אם העובדת ביקשה לעצמה במהלך המשא ומתן שכר נמוך יותר מזה שדרש העובד לאותה משרה
הוכחת תביעה מכוח חוק שכר שווה אינה מזכה בהכרח, באופן אוטומטי, את העובדת בפיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:עע 1156/04
תאריך:20.11.2007
קישור:באתר נבו
שימו לב
על פסק דין זה הוגש ערעור לבג"ץ. למידע על פסק הדין של בית המשפט העליון לחצו כאן .

רקע עובדתי

  • העובדת עבדה בסניף של המעסיק כיועצת במחלקת כלי עבודה .
  • העובדת השתכרה 3,500 ₪ בחודש, בעוד עובד אחר שהחל את עבודתו בסמוך למועד שהעובדת התחילה את עבודתה ועבד באותה מחלקה בתפקיד זהה, השתכר 5,000 ₪ לחודש.
  • העובדת התריעה בפני הנהלת הסניף על הפערים בשכר בינה לבין העובד, אך משפנייתה לא נעתרה, התפטרה מהעבודה והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום הפרשי שכר בין שכרה לשכר העובד מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד ולפיצוי, ללא הוכחת נזק, מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
  • המעסיק טען שהסכמי השכר הם אישיים ונקבעים על פי כישורי העובד ושנות הניסיון הרלוונטי בתפקיד וכי לעובד נקבע שכר התחלתי גבוהה יותר כי הוא יועד בהמשך לתפקיד ניהולי ברשת והעובדת דרשה במשא ומתן שכר נמוך יותר מהשכר שדרש העובד.
  • בית הדין האזורי קיבל את התביעה של העובדת ופסק לזכותה תשלום הפרשי שכר עבור כל תקופת עבודתה בסך 6,944 ₪ לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וכן פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, בסך 6,944 לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה .
  • המעסיק ערער על התשלום שהוטל עליו לבית הדין הארצי לעבודה, והעובדת ערערה על גובה הפיצוי.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • על פי סעיף 2 לחוק שכר שווה לעובדת ועובד, עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד "אותה עבודה" או "עבודה שווה בעיקרה" או "עבודה שוות ערך":
    • "עבודה שווה בעיקרה"- עבודה שהעיקר של התפקיד, החלק החשוב בו, הנו שווה.
    • עבודה שוות ערך- עבודה שאינה שווה לעבודה אחרת אך היא בעלות משקל שווה לעבודה אחרת, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוע העבודה ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהן מבוצעת העבודה .
  • כשהמעסיק הנו רשת בעלת סניפים שונים, בה השכר נקבע בהתאם לשיקול דעתו של מנהל הסניף, בחינת הזכות לשכר שווה תיעשה ביחס ל"אותו מקום עבודה", שהוא אותה מחלקה באותו סניף בו הועסקה העובדת.
  • הקריטריונים לבחינת עבודה שווה או עבודה שווה בעיקרה ראוי שימדדו בדרישות הביצוע של התפקיד אליו מיועד העובד במועד הקבלה לעבודה, ולא בתפקיד שעתיד הוא אולי למלא בהמשך דרכו המקצועית.
  • במקרה זה העובדת והעובד הועסקו באותו תפקיד, כיועצים במחלקת כלי עבודה ותפקידם היה זהה, ולכן העובדת היתה זכאית לשכר השווה לשכר העובד.
  • סעיף 6 לחוק מפרט נסיבות המהוות הצדקה עניינית להפרש בשכר. מעסיק רשאי לשלם לעובדיו שכר בשיעורים שונים, אם הוא הוכיח קיומן של נסיבות שונות המתחייבות מאופייה או ממהותה של העבודה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגיאוגרפי של מקום העבודה. במקרה זה המעסיק לא הוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות את הפרשי השכר
  • אין להכיר בחופש ההתקשרות של המעסיק כשיקול עצמאי שעשוי להצדיק הפלייה בשכר בין גברים לנשים. מעסיק המקבל לעבודה שוות ערך שני עובדים בעלי נתונים אישיים דומים, באותו פרק זמן, ומשלם לאחד פחות מחברו, משום ש"ביקש פחות" או שחברו "ביקש יותר", נוהג שלא בתום לב. מעסיק אינו רשאי לנצל את חולשתה או את חוסר ידיעתה של עובדת בדבר רמת השכר המקובלת במקום העבודה, כאשר זו מבקשת לעצמה שכר נמוך יותר מזה שדורש גבר המועמד לאותה משרה.
  • הוכחת תביעה מכוח חוק שכר שווה אינה מזכה בהכרח, באופן אוטומטי, את העובדת בפיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
    • בתביעה לפי חוק שכר שווה די בכך שהתובעת תוכיח קיומם של פערי שכר בינה לבין עובד אחר העובד לצידה באותה עבודה. לעומת זאת תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות על העובדת להציג ראיות ומסמכים אשר יעידו במידה מספקת כי מקורם של הפערים בשכר הם באפליה פסולה על רקע מין. במקרה זה העובדת לא עמדה בנטל ההוכחה החל עליה.
  • לאור כל האמור לעיל , פסק בית הדין שהעובדת זכאית לתשלום הפרשי שכר מכוח חוק שכר שווה, כפי שנקבע בפסיקת בית הדין האזורי לעבודה, אך דחה את תביעה העובדת לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והורה לעובדת להשיב את הפיצוי שנפסק לטובתה בביה"ד האזורי לפי חוק שוויון הזדמנויות.

פסיקת בית המשפט העליון

  • על החלטת בית הדין הארצי עבודה לדחות את תביעת העובדת לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה , הוגשה עתירה לבג"ץ אשר הפך את החלטת בית הדין הארצי בעניין זה.
  • בג"ץ קיבל את קביעת בית הדין הארצי לעבודה לפיה הוכחת תביעה לפי חוק שכר שווה לעובדת ועובד אינה מזכה בהכרח ובאופן "אוטומטי" את העובדת בפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אך קבע כי טעה בית הדין הארצי שעה שדרש מהעובדת להציג ראיות ומסמכים אשר יעידו במידה מספקת שהפרשי השכר מקורן בהפלייה אסורה על רקע מין.
  • כשמוכח שיש פער משמעותי בשכר בין עובדת לעובד בניגוד לחוק שכר שווה, יעבור נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אל המעסיק , להוכיח כי לא היה קשר סיבתי בין מינה של העובדת לבין פערי השכר
  • בג"ץ קבע כי במקרה זה המעסיק לא עמד בנטל ההוכחה החל עליו ועל כן הורה על קבלת תביעת העובדת לפי חוק שוויון הזדמנויות עקב הפלייתה מחמת מינה ובשל אי-הרמת נטל ההוכחה על ידי המעסיק.
  • למידע נוסף ראו כשקיים פער משמעותי בשכר בין עובדת ועובד בניגוד לחוק שכר שווה, יעבור נטל ההוכחה למעסיק בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

משמעות

  • עובדת ועובד המועסקים באותו מקום עבודה אצל אותו מעסיק בעבודה זהה, או בעבודה שווה בעיקרה או בעבודה שוות ערך, זכאים לשכר שווה.
  • מעסיק רשאי לשלם לעובדיו שכר בשיעורים שונים, אם הוא הוכיח קיומן של נסיבות שונות המתחייבות מאופייה או ממהותה של העבודה ,המהוות הצדקה עניינית להפרש בשכר ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגיאוגרפי של מקום העבודה.
  • אסור למעסיק לקבוע שכר שונה לעובד ולעובדת המבצעים אותה עבודה, גם אם העובדת ביקשה לעצמה במהלך המשא ומתן שכר נמוך יותר מזה שדרש העובד לאותה משרה.
  • הוכחת תביעה מכוח חוק שכר שווה אינה מזכה בהכרח, באופן אוטומטי, את העובדת בפיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים