בעלי אולמות ארועים וכל אדם המקיים עסק ציבורי חייב להעניק יחס שוויוני לכלל הציבור
אסור להפלות בני זוג מאותו מין בשירותים ובכניסה למקומות, כולל באולמות ארועים
סירוב לערוך ארוע על רקע נטייה מינית של מזמין הארוע, עשוי להוות במקרים מסויימים הטרדה מינית

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית משפט השלום בירושלים
שם התיק:ת"א 5901/09
תאריך:03.09.2012
קישור:לקריאת נוסח פסק הדין
  • בנות זוג לסביות נישאו זו לזו בנישואים אזרחיים באנגליה בשנת 2008. במקביל ביקשו לערוך מסיבת חתונה לבני משפחותיהן וחבריהן בישראל. הן פנו לאולם אירועים ביד השמונה, וסיכמו עם בעלי המקום על עריכת האירוע.
  • כשהסתבר לבעלי המקום כי מדובר בחתונה של זוג לסביות, הם הודיעו לבנות הזוג כי הם לא עורכים אירועים להומואים ולסביות, וביטולו את הזמנת הארוע.
  • בנות הזוג הגישו נגד בעלי האולם תביעה כספית, בטענה שמדובר באפליה וביזוי בשל נטייה מינית, וזאת בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים וכן מכוח חוק למניעת הטרדה מינית.
  • בעלי האולם טענו בבית המשפט כי הם נוצרים המשתייכים לכת המכנה עצמה "יהודים משיחיים", ולפי אמונתם, הומוסקסואליות היא "תועבה", תוך שהם מסתמכים על פסוקים מהתנ"ך ומהברית החדשה. לטענתם, מותר להם לסרב לחתונה חד מינית מכוח חופש הדת ומעצם היות המקום בעל צביון דתי. הם הביעו את חששם, כי אם ייכפה עליהם לערוך אירועים להומואים ולסביות, הם ייאלצו לסגור את אולם האירועים.
  • בית המשפט קבע כי:
  • כאשר עסק מסרב לקיים ארוע רק בשל העובדה שמדובר בארוע של בנות זוג לסביות הוא פועל בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
  • אמנם סעיף 3(ד) (1) לחוק קובע כי "אין רואים הפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי", אולם יש לפרש סעיף זה בצמצום ולהחיל אותו רק במקרים חריגים, שבהם ההפליה מתחייבת מעצם מהותו של המקום. במקרה המדובר קבע בית המשפט כי אולם האירועים אינו מקום דתי, הוא מופרד מבית התפילה ואף נהוג לקיים בו ארועים חילוניים, כולל ארועים של בני דתות אחרות. על כן לא מדובר במקום בעל צביון דתי ולפיכך חובה עליו להעניק שירות שוויוני לכלל הציבור.
  • כל אדם המקיים עסק ציבורי בישראל חייב לפעול בהתאם לחוק, האוסר על אפליה מכל הטעמים המוזכרים בו, כולל נטייה מינית.
  • התבטאויות משפילות כלפי לסביות והומואים עשויות להוות הטרדה מינית גם אם הן אינן מהוות התיחסות לאדם כאל אובקייט מיני. ייתכנו מקרים שבהם ההטרדה המינית היא בגדר דחייה, בוז והשפלה של הזולת על רקע מינו או נטייתו המינית. ההטרדה המינית איננה מכוונת רק לניצול מיני, אלא גם ואולי בעיקר לפגיעה בכבודו של אדם על רקע מינו או נטייתו המינית. במקרה זה אכן כבודן של בנות הזוג נפגע בשל נטייתן המינית.
  • בית המשפט חייב את בעלי האולם לפצות את הזוג ב-60 אלף שקלים, בתוספת הוצאות משפט.

משמעות

  • אסור להפלות בני זוג מאותו מין בכל מקום המעניק שרות ציבורי, גם אם בעליו של המקום מחזיקים באמונות דתיות השוללות הומוסקסואליות.
  • חופש הדת והפולחן של אדם אינו יכול להוות הצדקה לאפליה של בני זוג מאותו מין, ועל כן חובה להעניק להם יחס שוויוני בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
  • ההתיחסות המשפילה כלפי אדם בשל נטיתו המינית או התיחסות הפוגעת בכבודו בשל נטייתו, כמו סירוב לערוך טקס חתונה רק בשל העובדה כי מדובר בבני זוג מאותו מין, עשויה להוות הטרדה מינית, גם אם היא לא כוונה לניצול מיני ממש. (די בכך שהאמירות או ההתיחסות יפגעו בכבודו של של אדם על רקע נטייתו המינית, כדי שהדבר ייחשב להטרדה מינית).

חשוב לדעת

ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר ״נבו״