עובדים המועסקים דרך חברת כח אדם שהוכח כי היא מעסיקה אותם "על הנייר" בלבד, ייחשבו כמועסקים על-ידי מעסיקם בפועל שהתקיימו לגביו יחסי עובד - מעביד
פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית הדין הארצי לעבודה |
|---|---|
| שם התיק: | ע"ע 6818-10-10 |
| תאריך: | 24.04.2012 |
| קישור: | נוסח פסק הדין |
העובדות
- עובדי המחשוב במוסד לביטוח לאומי, שהועסקו באמצעות חברת כח אדם, תבעו הכרה בהם כעובדי המוסד.
- העובדים טענו כי הם נפגעים ממתכונת העסקתם, שכן אינם יכולים לגשת למכרזים פנימיים, להתקדם בעבודתם ולממש את הפוטנציאל הטמון בהם, הם חסרי בטחון תעסוקתי ואין מי שיעמוד לצידם בעת הצורך בשל היותם עובדים חסרי מעמד.
- חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי קבלן כח האדם הוא מעסיקם האותנטי של העובדים, אלא אם יוכיחו אחרת.
- על-פי העדויות והמסמכים שהוצגו בפני בית הדין:
- למרות שחוזה ההעסקה נחתם עם חברת כח האדם והשכר שולם על ידה, המוסד לביטוח לאומי הוא זה שבחן את התאמת העובדים למשרה והחליט על קבלתם, הפנה אותם לחברות כח האדם לצורך החתימה על המסמכים, קבע את תנאי העבודה, את חופשות העובדים ואת שכרם, ומימן את השתלמויותיהם.
- העובדים היו נתונים לפיקוח מקצועי ומנהלי של עובדי המוסד, עשו שימוש בעבודתם בציוד ובמתקני המוסד, ואף היו מעורבים בפעילויות החברתיות של עובדי המוסד.
- הקשר בין העובדים למוסד נמשך ברציפות גם כאשר חברות כח האדם התחלפו.
פסיקת בית הדין האזורי
- בפסק דין שניתן ב-22.08.2010 (עב 2388/03), קבע בית הדין האזורי לעבודה כי המוסד היה מעסיקם בפועל של התובעים. יחסי עובד מעביד התקיימו בין התובעים למוסד, ולא עם המעסיקה הפורמלית - חברת כח האדם.
- עם זאת, לתובעים אין קביעות במוסד, שכן זו נקבעת על-פי חוק שירות המדינה. נקבע כי התובעים הם עובדים בחוזה מיוחד ללא תקופה קצובה.
פסיקת בית הדין הארצי
- המוסד לביטוח לאומי ערער לבית הדין הארצי לעבודה על פסיקת בית הדין האזורי.
- בית הדין הארצי אישר את קביעתו של בית הדין האזורי לגבי קיומם של יחסי עובד - מעביד בין העובדים לבין המוסד לביטוח לאומי, ודחה את הערעור.
נימוקי בית הדין הארצי
- הקביעה מיהו המעסיק נעשית בהתבסס על בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות, וללא תלות בהגדרות שקבעו הצדדים.
- כשם שבית הדין יכול לקבוע שהתקיימו יחסי עובד-מעביד גם אם הצדדים הסכימו ביניהם שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד, כך בית הדין יכול לקבוע מיהו המעסיק, גם אם הצדדים הסכימו ביניהם שהמעסיק הוא אחר, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.
- במקרה זה על פי הבחינה המהותית המוסד לביטוח לאומי הוא המעסיק האותנטי של העובדים ולא חברת כוח האדם.
- המוסד ערך למשיבים מבחני קבלה לעבודה;
- הוא החליט על הצבתם בתפקיד וניודם;
- הוא קבע את תנאי השכר ונלווים;
- הוא הנחה את המשיבים מבחינה מקצועית באופן יומיומי;
- הוא אישר את חופשותיהם;
- הוא דאג למשיבים לציוד לצורך ביצוע עבודתם;
- העובדים ישבו פיזית במשרדי המוסד, בדומה לעובדי המוסד בתפקידים דומים;
- הקשר בין המשיבים למוסד התקיים ברציפות גם כאשר התחלפו חברות כוח האדם;
- בית הדין הארצי קבע כי העובדים ייחשבו כעובדים בחוזה עבודה מיוחד לתקופה שאינה קצובה.
- בית הדין הארצי הדגיש כי פסיקתו ניתנת על יסוד התשתית העובדתית הספציפית במקרה הנוכחי, ואין בה כדי להשליך ממנה בהכרח על העסקת עובדי מחשוב במקומות אחרים.
משמעות
- עובדים המועסקים דרך חברת כח אדם נחשבים לעובדי חברת כח האדם, אלא אם הוכח שההתקשרות עם חברת כח האדם אינה משקפת התקשרות אמיתית וכי חברת כח האדם היא מעסיקה "על הנייר" בלבד.
- במקרה כזה ייחשבו העובדים כמועסקים על-ידי המעסיק בפועל שהתקיימו לגביו יחסי עובד - מעביד.
חשוב לדעת
- חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע כי אין להעסיק עובד קבלן כוח אדם מעל 9 חודשים, מבלי לקלוט אותו כעובד מן המניין אצל מעסיקו בפועל. האיסור לא חל על עובדי מחשוב, שמותר להעסיקם במעמד של "עובדי קבלן" גם מעבר ל-9 חודשים.
- פסק הדין אינו עוסק בקליטתם של עובדי המחשוב כעובדים מן המניין, אלא בהכרה ספציפית במקרה המדובר כעובדים ישירים של המעסיק בפועל, וזאת לפי קיומם של המבחנים ליחסי עובד-מעביד.
מקורות משפטיים ורשמיים
חקיקה ונהלים
תודות
- נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו