פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית הדין הארצי לעבודה |
|---|---|
| שם התיק: | ע"ע 432/07 |
| תאריך: | 22/10/2010 |
| קישור: | נוסח פסק הדין |
העובדת (המערערת), רואת חשבון במקצועה, עבדה בנציבות מס הכנסה. הממונה (המשיב), כלכלן בהשכלתו, עבד אף הוא בנציבות. בשנת 1990 הכירו העובדת והממונה בקורס מפקחים של אגף מס הכנסה. באותה תקופה היה ביניהם קשר אינטימי חד פעמי ומאז התראו מפעם לפעם, ללא קשר מיוחד. בחודש אוגוסט 2000 מונתה העובדת לתפקיד ממונה שמאי מחוז לתקופה של חצי שנה. חודש לאחר מכן מונה הממונה לתפקיד מנהל מחלקת שומת מקרקעין והיה הממונה הישיר עליה. באותה תקופה, היו הממונה והעובדת נשואים לבני זוג. בחודש יוני 2001 הגישה העובדת במשטרה תלונה נגד הממונה על הטרדה מינית. בתלונה נאמר, בין היתר, כי ביום 3.1.01, במהלך פגישה אישית ביניהם במשרדו של הממונה, הוא אמר לה כי היא "מעוררת בו חשק", "בא לו עליה", "בואי נפסיק לעבוד, יש דברים טובים יותר לעשות" וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין. העובדת טענה כי הבהירה לממונה מייד ובאופן חד משמעי שהיא אינה מעוניינת בכל קשר מיני או אחר עמו החורג ממסגרת יחסי העבודה. התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות. העובדת פנתה בבקשה להנהלה להפריד בינה לבין הממונה בטענה על התנכלויות מצידו מאז הגשת התלונה במשטרה. בין לבין, הועברה תלונתה הפלילית של העובדת נגד הממונה לפסים משמעתיים ובחודש מארס 2003 החליטה נציבות שירות המדינה להמליץ לנציבות מס הכנסה לנקוט נגד הממונה אמצעי משמעת של נזיפה. במסגרת זו לא נמצאו ראיות לביסוס טענת ההתנכלות. ביום 5.1.04 הגישה העובדת לבית הדין האזורי בירושלים תביעה נגד הממונה לפיצוי כספי בסך של 150,000 ₪. בתביעה טענה העובדת כי הממונה הטריד אותה מינית בהיותו ממונה עליה וכי בעקבות דחיית הצעותיו המיניות ותלונתה במשטרה התנכל לה וגרם לה נזקים חמורים במישור הנפשי, המקצועי, הקידום האישי והכספי. העובדת הגישה את התביעה גם נגד המדינה כמעסיקה. העובדת והמדינה הגיעו להסכם של פשרה לפיו שולם לעובדת סכום כולל וחד פעמי בסך של 30,000 ₪, מבלי שמי מהצדדים ייחשב כמודה בטענות הצד שכנגד.
בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדת המבוססת על הטרדה מינית, אך מצא כי העובדת סבלה מהתנכלויות מצידו של הממונה. בית הדין קיבל את הגרסה העובדתית של העובדת לעניין עצם הפגישה מיום 3.1.01 ותוכנה אך קבע כי התרחש אירוע "חד פעמי" שבו הממונה הציע לעובדת לקיים איתו יחסי מין והעיר הערות הנושאות אופי מיני, ומכאן שאין מדובר בהצעות "חוזרות", העולות כדי "הטרדה מינית" כהגדרתה בחוק. העובדת ערערה על הפסקה.
בית הדין הארצי פסק: יש לקבוע כי "הצעות חוזרות" בעלות אופי מיני או "התייחסויות חוזרות" בעלות אופי מיני אינן חייבות להתרחש במהלך אירועים נפרדים בזמן ובמקום. אלמנט ה"חזרה" שבהגדרה לא נועד אלא להתגבר על מצב של פליטת פה חד פעמית אשר יכולה להאמר בהיסח הדעת או אפילו מתוך כוונה. אמירה חד-פעמית בעלת אופי מיני נחשבת בעיני החוק כאירוע מקרי שיש ממנו חזרה. אמירה חוזרת בעלת אופי מיני או סידרה של אמירות דומות בלשונן ובמטרתן - אף אם נאמרו במהלך אירוע אחד - מקיימות את ההגדרה של "הטרדה מינית" במובן החוק. במהלך הפגישה מיום 3.1.01, העלה הממונה באוזני העובדת הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני מובהק, לאחר שהעובדת דחתה את ההצעה הראשונה. בכך ביצע הממונה כלפיה עוולה של הטרדה מינית כמשמעותה בחוק. על מעשיו אלה של הממונה, זכאית העובדת לפיצוי כספי כקבוע בחוק. השופט אדלר בדעת מיעוט סבר יש לדחות את התביעה לפיצוי על הטרדה מינית, היות והממונה השמיע את ההצעות המיניות בשיחה אחת, כך שבפועל הועלתה הצעה אחת.
בית הדין פסק סכום של 15,000 ₪ לטובת העובדת בגין אותו אירוע. בנסוף הגדיל בית הדין הארצי את הפיצוי שנקבע לעובדת על ההתנכלויות שסבלה והעמידו על 30,000 ₪.
משמעות
- הצעות חוזרות בעלות אופי מיני במהלך אירוע אחד לאחר שהמוטרדת הביעה חוסר עניין לאחר ההצעה הראשונה הינן הטרדה מינית.