בית הדין לעבודה חייב מעסיק לשלם לעובד פיצוי בסך 25,000 ₪ בשל עישון פסיבי שממנו סבל העובד במקום העבודה
בית הדין קבע כי המעסיק הפר את חובתו לנקוט אמצעים סבירים למניעת העישון במקום העבודה, כולל הצבת שליטים ודרישת מהמעשנים להפסיק את העישון
בכך הפר המעסיק את החובה להבטיח סביבת עבודה מוגנת ממפגע רפואי
פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית הדין האזורי לעבודה בירושלים |
|---|---|
| שם התיק: | סעש (י-ם) 28473-01-16 |
| תאריך: | 28.03.2018 |
| קישור: | לקריאת פסק הדין |
עובד שהועסק במשרת סטודנט במינהל מקרקעי ישראל ולאחר מכן ביחידת האפוטרופוס תבע את המדינה (המעסיקה שלו) בשל הפרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, הן בכך שלא קבעה שלטים המורים על איסור העישון והן בכך שלא עשתה כל הניתן למניעת עישון במקום העבודה.
- לטענתו, במהלך עבודתו במינהל מקרקעי ישראל בירושלים וביחידת האפוטרופוס, הוא נחשף לעישון של חבריו לעבודה בעבודה. בעבודתו כסטודנט היו לידו עובדים מעשנים בחדר סגור ללא מערכת אוורור. לטענתו, בשל כך שהיה עובד חדש במעמד נמוך, הוא לא יכל להעיר לעובדים שעישנו בסמוך אליו בחדרי העבודה.
- התובע טען כי הממונים עליו ידעו על קיום העישון אך לא עשו דבר למנעו. התובע ציין את שמות של 3 עובדים, ביניהם הממונה הישירה עליו ביחידת האפוטרופוס, כמי שהיו מעשנים, ולגבי אותה ממונה הוא ציין כי פעמים רבות היא עישנה מולו למורת רוחו.
- התובע הוסיף כי המעסיקה לא פרסמה את איסור העישון ולא אכפה אותו, למרות שמנהלי היחידות בהן עבד ידעו על הפרת איסור העישון במקום העבודה.
פסק הדין
- בית הדין קיבל את תביעתו בנוגע להפרת החוק במהלך עבודתו ביחידת האפוטרופוס.
- בית הדין השתכנע כי המעסיקה לא עשתה כל שניתן למנוע את העישון, וכי התמונה העובדתית המצטיירת הינה של מקום עבודה בו ישנם לפחות 3 עובדים שנוהגים לעשן, ואשר בו לא ננקטות פעולות לאכיפת איסור העישון מעבר לשיחות חבריות, ולא מוצבים שלטים כדרישת החוק המורים על איסור העישון. תמונה עובדתית זו מקימה את היסודות של הפרת החובה "לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון.
- העובד העיד כי סבל רבות מעישון פסיבי בעבודתו, ויש בכך משום נזק מן הסוג של הנזק שאליו התכוון החוק למניעת עישון למנוע.
- בית הדין הסיק כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובות של המעסיקה לבין אותו נזק, וקבע שהעובד זכאי לפיצוי מכוח סעיף סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין, שכן במקרה זה מדובר בנזק ש"עלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע", והמונח "נזק" כולל גם "אבדן רווחה גופנית".
- בית הדין ציין כי ניתן לבסס את פסיקת הפיצוי הנתבע גם על הפרת חובתו של מעסיק להבטיח סביבת עבודה בטוחה ומוגנת ממפגע רפואי.
משמעות
- עובד שנפגע כתוצאה מעישון במקום עבודתו רשאי להגיש תביעת פיצויים נגד המעסיק שלא נקט אמצעים סבירים למניעת העישון.
- חובתו של המעסיק לעשות כל שניתן למניעת העישון, ובין היתר לפקח ולהעיר לעובדים המעשנים (ולא רק באופן "חברי") ולהציב שלטים המורים על איסור העישון.
- על המעסיק חלה חובה להבטיח סביבת עבודה מוגנת ממפגע רפואי, והפרתה של חובה זו עשויה לזכות את העובד בפיצוי
מקורות משפטיים ורשמיים
חקיקה ונהלים
- חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון - סעיפים 4-1, פריט 15 לתוספת הראשונה.
- פקודת הנזיקין - סעיף 76(1).
תודות
- נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.