הקדמה:

בית המשפט קבע כי סעיף ויתור על הזכות לדיור חלופי בטל, היות שהבנק לא הסביר ללווה על קיום הזכות לדיור חלופי ועל משמעות הוויתור עליה

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית משפט השלום חיפה
מס' תיק:
תא (חי') 2351/06
תאריך:
29.01.2008

רקע עובדתי

  • התובעת בתיק זה רכשה דירה בשנת 1997, ולשם כך נטלה הלוואה מהבנק.
  • כבטוחה להחזרת ההלוואה, שיעבדה התובעת על פי דרישת הבנק את הדירה שקנתה וכן דירה נוספת שהייתה בבעלותה מאז שנת 1990. במעמד זה גם חתמה התובעת על כתב ויתור על סידור דיור חלופי המוקנה לה לפי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולפי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל.
  • זמן קצר לאחר מכן, מכרה התובעת את הדירה השנייה והסכום הועבר לכיסוי חלק מההלוואה.
  • התובעת עמדה בכיסוי התשלומים עד שנת 2004, אז חלה הרעה במצבה הכלכלי, ועל כן פעל הבנק למימוש הנכס המשועבד לו.
  • נסיונותיה של התובעת להגיע עם הבנק להסדר והחזרת סכומים נמוכים יותר שהחזירה לבנק לא סייעו לה בבקשתה שלא לממש את המשכנתא על הדירה, שבינתיים הושכרה על-ידה לאחרים וכך שימשה אותה בתשלום דמי שכירותה שלה.

טענות התובעת

  • לטענת התובעת, במעמד החתימה על מסמכי ההלוואה לא הסבירו לה פקידי הבנק על זכאותה לדיור חלופי, וכפועל יוצא מכך גם לא הסבירו לה כי היא מוותרת על זכות זו.
  • בנסיבות אלה, טענה התובעת כי על הבנק לספק לה דיור חלופי כתנאי לפינוי הדירה.

טענות הנתבע

  • הבנק דחה את דברי התובעת וטען כי הסעיף לגבי הוויתור הוא גלוי, ברור ומפורש, משקף את הסכמות הצדדים בכל הנוגע לוויתור על הדיור החלופי ויש לתת לו תוקף משפטי מחייב.
  • עוד טען הבנק כי סיבה נוספת לאי-זכאותה של התובעת לדיור חלופי היא העובדה שהדירה שבבעלותה אינה משמשת אותה למגורים.

החלטת בית הדין

  • השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי סעיף הוויתור שעליו חתמה התובעת בטל, מהטעמים הבאים:
    • על פי חוק יש לקיים איזון בין החוב הכספי לבין ההיבט הסוציאלי של התחשבות בחייב, במטרה למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה, יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה.
    • השופטת מצטרפת לדעתו של שופט בתיק דומה, שלפיה עצם הכללת סעיף ויתור על דיור חלופי באופן גורף בהסכמי הלוואה או משכנתא שמנסחים הבנקים, הוא מעשה בלתי מידתי, הפוגע בכבוד האדם וסותר את תקנת הציבור במובן סעיף 30 לחוק החוזים ועל כן הוא בטל.
    • השופטת אף הוסיפה לכך שגם אם לא הייתה מחשיבה סעיף זה כבלתי חוקי, בכל מקרה היה על הבנק להבהיר לתובעת, במסגרת המסמכים שעליהם חתמה או בעל-פה, את דבר קיומה של הזכות לדיור חלופי. הוכח כי הדבר לא התרחש, לאחר שנציגת הבנק שהחתימה את התובעת על הסכם ההלוואה מסרה בעדותה כי לא הסבירה לתובעת על הזכות לדיור חלופי המוקנית לה על פי חוק, או על משמעות הוויתור על זכות זו.
    • הדירה היא דירתה היחידה של התובעת, על אף שאינה מתגוררת בה בפועל, עקב מעשה טרגי שאירע לאחד מבני משפחתה. בנוסף, יש לפרש את המונח "בית מגורים" בהקשר זה פרשנות מהותית ולאו דווקא טכנית כפי שטען הבנק.
  • בנוסף, חוייב הבנק לשלם לתובעת אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

משמעות

  • אם בעת חתימה על כתב הלוואה או משכנתא שבין סעיפיו ויתור על הזכות לדיור חלופי, הבנק אינו מסביר ללווה על קיום הזכאות לדיור חלופי ועל משמעות הוויתור עליה, סעיף הוויתור בטל.
  • במקרים מסוימים ניתן להחיל את המושג "בית מגורים" גם על דירה שבעליה אינם מתגוררים בה, למשל כאשר זוהי דירתם היחידה, שדמי השכירות שהם מקבלים בגינה משמשים אותם למגוריהם בדירה מושכרת.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים