הקדמה:

עובד בענף המלונאות, שלשכרו מתווספות עמלות מכירה אישיות, זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי הענפי (שאינם כוללים את רכיב העמלות), אלא אם ההסדר הכללי מכוח צו ההרחבה הפנסיוני (הכולל את רכיב העמלות אך מוגבל בתקרה) הוא הסדר עדיף מבחינתו
עובד זכאי שהמעסיק יפקיד עבורו לביטוח הפנסיוני תשלומים בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי או לפי צו ההרחבה הפנסיוני, לפי הגבוה מבניהם
ההשוואה מי מבין ההסדרים הוא הסדר מיטיב תתבצע באמצעות בחינה של "נושא מול נושא", ולא של "הוראה מול הוראה" ויש לבחון את מכלול ההוראות בנושא הפנסיוני בכל אחד מההסכמים: בסיס השכר הקובע, שיעור ההפרשות, הגבלות לגבי תקרת הפרשות וכדומה
החובה להפריש לקרן השתלמות, הקפה ושיעורה, הנו בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי או האישי החל על הצדדים

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
ע"ע 25181-03-19
תאריך:
04.03.2021

רקע עובדתי

  • המערערות הן עובדות שהועסקו במוקד מכירה טלפוני של רשת בתי מלון (להלן:"המעסיקה"), וחל עליהם ההסכם הקיבוצי הענפי בענף המלונאות .
  • שכרם של העובדות הורכב משכר יסוד שעתי ומרכיב של עמלות מכירה אישיות, אשר היווה חלק משמעותי מהשכר הכולל.
  • המעסיקה הפקידה לעובדות תשלומים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות מרכיב שכר היסוד בלבד, ללא עמלות המכירה. (בסמוך לסיום עבודתן של העובדות , החל ממשכורת ספטמבר 2016, הועברו תשלומים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות גם מרכיב העמלות, זאת בעקבות סיכום דברים בין המעסיקה לבין נציגות העובדים).
  • לאחר סיום עבודתן הגישו העובדות 2 תביעות שונות בבית הדין לעבודה לתשלום הפרשי הפקדות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות גם מרכיב העמלות .
  • בשני פסקי הדין של בית הדין האזורי התקבלה טענת העובדות לפיה הן היו זכאיות כי יועברו הפקדות לקרן פנסיה גם בגין רכיב העמלות. בפסק דין אחד נקבע כי יש להעביר תשלומים מרכיב העמלות גם לקרן השתלמות ובפסק דין אחר נקבע כי העובדות אינם זכאיות להפרשות לקרן ההשתלמות בגין רכיב העמלות .
  • המעסיקה הגישה ערעור על 2 פסקי הדין של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. הערעור התמקד בשאלה האם העובדות זכאיות להפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות גם מרכיב העמלות?.

פסק הדין

  • בצו ההרחבה הפנסיוני נקבע שהשכר שממנו יש להפריש לביטוח פנסיוני הוא השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עד לתקרה של השכר הממוצע במשק. הוראת תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעות שעמלות אישיות מהוות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ולכן על פי צו ההרחבה הפנסיוני עובד זכאי שהמעסיק יפריש עבורו תשלומים לקרן הפנסיה גם מרכיב העמלות.
  • לעומת זאת, על פי ההסכם הקיבוצי הענפי בענף המלונאות, עמלות המכירה אינן מהוות חלק מה"משכורת הכוללת" ועל המעסיק לא חלה חובה להכליל את רכיב העמלות בשכר ממנו יש להפריש עבור העובד לביטוח פנסיוני ולקרן השתלמות.
  • בית הדין קבע כי צו ההרחבה הפנסיוני מהווה "רשת ביטחון" המקנה לעובדים זכויות מינימום בתחום הביטוח הפנסיוני. המשמעות היא כי בכל נקודת זמן יש לבדוק איזה הסדר פנסיוני מיטיב יותר עם העובד: ההסדר הפנסיוני לפי צו ההרחבה הפנסיוני או ההסדרהפנסיוני בהתאם להסכם הקיבוצי החל על העובד, ולהפקיד לעובד לפי ההסדר הפנסיוני שהוא "לטובת העובד", בהתאם לסעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים.
  • בית הדין דחה את טענת העובדות לפיה הן זכאיות שחישוב השכר הקובע לביטוח הפנסיוני יתבצע לפי צו ההרחבה הפנסיוני (כולל עמלות המכירה) אך ללא התקרה של השכר הממוצע במשק, שכן הוראה זו אינה קיימת בהסכם הקיבוצי הענפי. בית הדין קבע כי ההשוואה מי מבין ההסדרים הוא הסדר מיטיב תתבצע באמצעות בחינה של "נושא מול נושא", תוך פרשנות תכליתית, ולא של "הוראה מול הוראה", וכי יש לבחון את מכלול ההוראות בנושא הפנסיוני בכל אחד מההסכמים: בסיס השכר הקובע, שיעור ההפרשות, הגבלות לגבי תקרת הפרשות וכדומה. ההסדר שנותן את התוצאה הטובה ביותר לעובד הוא ההסדר המיטיב ועל המעסיק לפעול בהתאם לאמור בו.
  • מן האמור לעיל עולה שעובד בענף המלונאות, שלשכרו מתווספות עמלות מכירה אישיות, זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי הענפי (שאינם כוללים את רכיב העמלות), אלא אם ההסדר הכללי מכוח צו ההרחבה הפנסיוני (הכולל את רכיב העמלות אך מוגבל בתקרה) הוא הסדר עדיף מבחינתו . ובמילים אחרות, עובד זכאי שהמעסיק יפקיד עבורו לביטוח הפנסיוני תשלומים בהתאם להסכם הקיבוצי הענפי או לפי צו ההרחבה הפנסיוני, הגבוה מבניהם.
  • לגבי ההפרשה לקרן ההשתלמות- בניגוד לחובה הכללית המוטלת על מעסיקים לבטח את עובדיהם בהסדרי ביטוח פנסיוני מקיפים, לא מוטלת חובה דומה במרבית ענפי התעסוקה על העברת תשלומים לקרן השתלמות ולא קיים הסדר מינימום במתכונת צו ההרחבה הפנסיוני. החובה להפריש לקרן השתלמות, הקפה ושיעורה הם פועל יוצא של המערכת ההסכמית החלה על המעסיק ועובדיו. על כן, במקרה זה, בו על פי ההסכם הקיבוצי הענפי רכיב העמלות אינו מהווה חלק מהמשכר הקובע, לא חלה על המעסיק חובה לכלול את רכיב העמלות כחלק מהשכר ממנו יש להפריש לעובד לקרן השתלמות.
  • בית הדין פסק כי במקרה זה ההסדר הפנסיוני בצו ההרחבה מיטיב עם העובדות, ולכן העמלות האישיות מהוות חלק מהשכר ממנו יש להפריש לביטוח הפנסיוני. יחד עם זאת, בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי הענפי, העמלות האישיות אינן מהוות חלק מהשכר ממנו יש להפריש לקרן השתלמות .

משמעות

  • עובד זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי החל עליו, אלא אם ההסדר הכללי מכח צו ההרחבה הפנסיוני מיטיב איתו, שאז יחול ההסדר הקבוע בצו ההרחבה הפנסיוני, המהווה "רצפת זכויות אחידה".
  • ההשוואה מי מבין ההסדרים הוא הסדר מיטיב תתבצע באמצעות בחינה של "נושא מול נושא", תוך פרשנות תכליתית, ולא של "הוראה מול הוראה", ויש לבחון את מכלול ההוראות בנושא הפנסיוני בכל אחד מההסכמים: בסיס השכר הקובע, שיעור ההפרשות, הגבלות לגבי תקרת הפרשות וכדומה.
  • החובה להפריש לקרן השתלמות, הקפה ושיעורה, הנו בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי או האישי החל על הצדדים .

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות

  • פסק הדין האדיבות אתר נבו.