פסק הדין מתייחס למקרה שבו עובד מסיים את העסקתו בנסיבות שבהן הוא זכאי לפיצויי פיטורים
כאשר מעסיק מפריש כספים לרכיב פיצויים בקופת גמל מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים או מכוח צו הרחבה לביטוח פנסיוני, עליו לשלם לעובד בנוסף גם השלמת פיצויי פיטורים על כל תקופת עבודה שעבורה לא הפריש לקופת הגמל או על תקופה שבה הפריש רק חלק מפיצויי הפיטורים, בלי קשר לשאלה אם הצטברו בקופה רווחים
כאשר לא חל סעיף 14 או צו ההרחבה (למשל כשמדובר בהסדר מיטיב), המעסיק צריך לשלם לעובד השלמת פיצויים רק אם סך כל הכספים שהצטברו בקופת הגמל (כולל הרווחים) נמוך מסכום פיצויי הפיטורים הקבוע בחוק (שכר אחרון X מספר שנות העבודה)
פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית הדין הארצי לעבודה |
|---|---|
| שם התיק: | ע"ע 39921-01-16 |
| תאריך: | 22.11.2017 |
| קישור: | לקריאת פסק הדין |
רקע עובדתי
- העובדת הועסקה כ-8 שנים אצל המעסיקה.
- בשנות עבודתה הראשונות לא הפרישה המעסיקה סכומים לרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה.
- החל מ-2008 הפרישה המעסיקה את מלוא פיצויי הפיטורים (8.33% מהשכר החודשי) מדי חודש לקרן הפנסיה.
- עם סיום עבודתה הסכום שהצטבר ברכיב הפיצויים בקרן הפנסיה בצירוף הרווחים היה נמוך בכ-5,000 ₪ מגובה פיצויי הפיטורים הקבועים בחוק (שכר אחרון X מספר שנות העבודה), והמעסיקה שילמה הפרש זה ישירות לעובדת.
- העובדת טענה כי הרווחים שהצטברו בקרן הפנסיה שייכים לה, וכי על המעסיקה לשלם לה את פיצויי הפיטורים היחסיים עבור תקופת עבודתה הראשונה (התקופה שבה המעסיקה לא הפרישה כלל סכומים לרכיב הפיצויים), וזאת בלי קשר לקיומם של רווחים בקרן הפנסיה.
- המעסיקה טענה כי העובדת זכאית לקבל סה"כ סכום השווה למכפלה של השכר האחרון במספר שנות העבודה, וכי היא קיבלה סכומים אלה (הכספים שהופרשו לרכיב הפיצויים בתוספת הרווחים ובתוספת ההפרש ששילמה המעסיקה ישירות לעובדת עם סיום עבודתה).
פסיקת בית הדין הארצי לעבודה
- במקרה הנוכחי מדובר בהסדר פנסיה מיטיב (סך כל ההפרשות לקרן הפנסיה עולה על שיעור ההפרשות המתחייב מצו ההרחבה לביטוח פנסיוני), ולכן צו ההרחבה לא חל (לפי סעיף 4 לצו ההרחבה, הצו לא חל על הסדרים מיטיבים).
- הצדדים לא החלו על עצמם את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
- הכלל הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים, הוא כי פיצויי הפיטורים שזכאי עובד לקבל מחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו.
- נקודת המוצא בחוק היא שתשלומי מעסיק לרכיב פיצויים בקופות גמל אינם באים במקום פיצויי פיטורים, אלא על חשבון פיצויי הפיטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה. הקביעה לפיה כספים הצבורים בקופות הפיצויים יבואו "במקום" פיצויי פיטורים, היא החריג (והיא חלה במקרים שחל צו ההרחבה או סעיף 14).
- כל עוד לא הוחל על המקרה סעיף 14 ולא חל צו ההרחבה, תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים כ"חיסכון בידי המעסיק" והם יהיו "על חשבון" הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד. במקרה זה יהיה העובד זכאי להשלמת ההפרש בין פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים (שכר אחרון כפול מספר שנות עבודה), לבין הסכום העומד לזכותו ברכיב פיצויי הפיטורים.
משמעות
- כאשר מעסיק מפריש כספים לרכיב פיצויים בקופת גמל מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים או מכוח צו הרחבה לביטוח פנסיוני, עליו לשלם לעובד בנוסף גם השלמת פיצויי פיטורים על כל תקופת עבודה שעבורה לא הפריש לקופת הגמל או על תקופה שבה הפריש רק חלק מפיצויי הפיטורים, בלי קשר לשאלה אם הצטברו בקופה רווחים.
- כאשר לא חל סעיף 14 או צו ההרחבה, המעסיק צריך לשלם לעובד השלמת פיצויים רק אם סך כל הכספים שהצטברו בקופת הגמל (כולל הרווחים) נמוך מסכום פיצויי הפיטורים הקבוע בחוק (שכר אחרון X מספר שנות העבודה).
חשוב לדעת
- קיימות פוליסות ביטוח מנהלים מסוימות, שבהן נקבע כי הרווחים שנצברו בקופה אינם נחשבים לחלק מהפיצויים (למשל אם נקבע בתנאי הפוליסה כי הרווחים יוסטו ויועברו לרכיב החיסכון). במקרה כזה אם היתרה שנשארה בקופת הפיצויים (לאחר הסטת רווחים לרכיב החיסכון) נמוכה מגובה פיצויי הפיטורים שיש לשלם (שכר אחרון X מספר שנות העבודה), על המעסיק יהיה להשלים את הסכום החסר, ולא יוכל לנצל את הרווחים שנצברו. לקריאת פסק דין בסוגיה זו ראו ע"ע 29744-11-18.
- להסבר מלא ומפורט על אופן חישוב פיצויי הפיטורים לפי שנת התחלת העבודה ולפי גובה ההפרשות לביטוח הפנסיוני במשך השנים, ראו פורטל "חישוב פיצויי פיטורים".
ראו גם
מקורות משפטיים ורשמיים
חקיקה ונהלים
תודות
- פסק הדין באדיבות אתר נבו.