בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי עובד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו באמצעים טכנולוגיים סבירים, אינו זכאי לגמול שעות נוספות
חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו באמצעים טכנולוגיים סבירים
האמצעים הטכנולוגים לפיקוח על העובדים צריכים להתיישב עם עקרון הפרטיות והסבירות, באופן שלא יכבידו יתר על המידה על המעסיק

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:עע 4033-04-21‏ ‏
תאריך:08.02.2022
קישור:לקריאת פסק הדין

רקע עובדתי

  • העובדים הועסקו בחברה באיתור וגיוס עובדים זרים ומתן מענה שוטף לבעיות העובדים המוצבים אצל לקוחות החברה.
  • העובדים עבדו מחוץ לשטח החברה במסגרת שעות לא קבועה, ובמסגרת עבודתם שהו במקומות רבים, שחלקם היו קשורים לעבודה כמו: לקוחות, ספקי כוח אדם, רשות ההגירה, עובדים זרים ומגוריהם, וחלקם לא היו קשורים לעבודה.
  • העובדים עבדו על פי סידור עבודה, אך הוא השתנה כמה פעמים באותו יום, וגם כשהתקשרו אליהם אי אפשר היה לדעת אם הם עובדים או שהם עסוקים בפעילות פרטית. כמו כן, איכוני הטלפון הנייד שהיה ברשותם לא יכלו לשקף את מכלול שעות העבודה.
  • במסגרת תביעה משפטית שהוגשה לאחר פיטוריהם לבית הדין האזורי לעבודה תבעו העובדים, בין היתר, תשלום גמול עבור שעות נוספות.
  • החברה טענה, שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובדים, כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתם, והם אינם זכאים לגמול עבור שעות נוספות.
  • בית הדין האזורי דחה את טענות החברה ופסק שניתן היה לפקח על שעות עבודתם של העובדים באמצעים טכנולוגיים, ועל כן חייב את החברה לשלם לעובדים גמול עבור שעות נוספות.
  • החברה הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על חיובה לשלם לעובדים גמול עבור שעות נוספות.

פסק הדין של בית הדין הארצי

  • חוק שעות עבודה ומנוחה, שמכוחו קיימת החובה לשלם לעובד גמול עבור עבודה בשעות נוספות, אינו חל על עובדים שתנאי עבודתם לא מאפשרים למעסיק לפקח על שעות העבודה והמנוחה שלהם, כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק.
  • במקרה זה לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתם של העובדים שכן העובדים עבדו מחוץ לשטח החברה, במסגרת שעות לא קבועה ועל פי סידור עבודה משתנה, מבלי יכולת לדעת את מכלול שעות העבודה שלהם והאם הם נמצאים בעבודה או בפעילות פרטית.
  • העובדה שקיימת היתכנות טכנולוגית כדי לפקח על העובדים אינה תנאי מספק כדי לקבוע שהמעסיק יכול לפקח על העובד. האמצעים הטכנולוגים צרכים להתיישב עם עם עקרון הפרטיות ועליהם להיות סבירים באופן שלא יכבידו יתר על המידה על המעסיק.
  • במקרה זה ניתן להעלות על הדעת אמצעים טכנולוגיים ששילובם יתעד את המיקום וכן את נתוני האודיו והווידאו של העובדים ובשילוב אמצעים נוספים, כגון בינה מלאכותית, יכולים היו לאפשר לחברה פיקוח על שעות עבודתם של העובדים, אך אפשרויות טכנולוגיות אלה רחוקות מרחק רב מאמצעים סבירים של פיקוח.
  • לאור האמור לעיל, קיבל בית הדין הארצי את ערעור החברה וקבע, שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובדים ולכן העובדים לא זכאים לגמול עבור עבודה בשעות נוספות.

משמעות

  • עובד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו באמצעים טכנולוגיים סבירים, אינו זכאי לגמול שעות נוספות.
  • כדי לקבוע שהמעסיק יכול לפקח על העובד באמצעות אמצעים טכנולוגיים, על האמצעים הטכנולוגים להתיישב עם עקרון הפרטיות והסבירות, באופן שלא יכבידו יתר על המידה על המעסיק.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.