הקדמה:

הסדר איזון משאבים הוא הסדר הקובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים עם פקיעת נישואיהם (עקב גירושין או מוות של אחד מהם)
על פי ההסדר, עם פקיעת הנישואין מחולק שוויו של כלל הרכוש בין בני הזוג באופן שווה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת
ההסדר חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 01.01.1974 ולא הסכימו ביניהם אחרת בהסכם ממון או בהסכם גירושין
למידע רשמי ראו פרק שני לחוק יחסי ממון בין בני זוג

הסדר איזון משאבים הוא כלל משפטי הקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים עם פקיעת נישואיהם (עקב גירושין או מוות של אחד מבני הזוג).

  • הסדר איזון משאבים קובע, כי בעת פקיעת הנישואין או פרידה של בני זוג, יש לערוך חלוקת רכוש שווה, של רכוש שמוגדר כמשותף לבני הזוג.
  • המשמעות היא שעם סיום מערכת היחסים, כל בן זוג יהיה זכאי למחצית מן הרכוש המשותף של בני הזוג, כולל קופות גמל, חסכונות, פנסיה, מוניטין עסקי ועוד.
  • נכסי בני הזוג מחולקים ביניהם שווה בשווה, כך שאם קיים הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לבן הזוג השני את גובה ההפרש, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי.
  • למרות האמור לעיל, בית המשפט יכול להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אלא באופן אחר, אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית
  • ישנם נכסים שאינם נכללים בהסדר איזון המשאבים, ובמועד הפרידה בן הזוג שהם שייכים לו בלבד לא יידרש לחלוק בהם עם בן הזוג השני או לשלם הפרשי איזון בגינם.
  • עם זאת, בן הזוג השני יכול לנסות ולהוכיח כי התקיים שיתוף בנכסים אלה, או שהתקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית.
שימו לב
המידע בערך זה הוא כללי בלבד ומומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום

אוכלוסיית יעד ותנאים מקדימים

ההבדל בין הסדר איזון משאבים לבין חזקת השיתוף

  • הוכחת השיתוף:
    • לפי הסדר איזון משאבים, נכסים שהגיעו לידי מי מבני הזוג במהלך הנישואין, נחשבים משותפים באופן אוטומטי אלא אם הוכח אחרת (חוץ מנכסים שההסדר אינו חל עליהם, כמתואר בהמשך).
    • בניגוד להסדר משאבים, כאשר מדובר בחזקת השיתוף בין בני זוג, השיתוף אינו אוטומטי, וצריך להוכיח התקיימות של תנאים מסויימים כדי להראות שאכן קיים שיתוף.
  • סוג השיתוף:
    • הבדל נוסף הוא שלפי הסדר איזון המשאבים, בעת הפרידה הנכסים לא יחולקו "בעין" ככל הניתן, אלא יתקיים איזון כך שהצד האמיד יותר ישלם לצד השני את שווי ההפרש.
    • לפי חזקת השיתוף, השיתוף הוא "בעין", כלומר בן הזוג השני זכאי למחצית מהנכס עצמו של משנהו. עם זאת, בית המשפט יעדיף שלא לפסוק חלוקה בעין אם הדבר לא מתחייב ואם החלוקה תגרום נזק (למשל, להימנע מהעברת מניות בחברה הרשומה על שם בן הזוג כדי שלא יווצר מצב בו בני הזוג שנפרדו הופכים לשותפים בניהול החברה).
  • גם בהסדר איזון משאבים וגם בחזקת השיתוף, יש אפשרות להוכיח כי למרות שלא מתקיים שיתוף כללי, עשוי להתקיים שיתוף בנכס מסויים. עם זאת, מדובר בסוגיה מורכבת ויש להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום.

נכסים המוגדרים משותפים שהסדר איזון המשאבים חל עליהם

  • חוק יחסי ממון קובע כי כל הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, נחשבים באופן אוטומטי כנכסים משותפים, גם אם הם שייכים או רשומים רק על שם אחד מבני הזוג, למעט נכסים שיוזכרו בהמשך.
  • נכסים אלה יכולים להיות נכסי מקרקעין, חסכונות, ניירות ערך, כלי רכב וכדומה.
    דוגמה
    דוגמאות לנכסים משותפים: דירה משותפת שקנו הצדדים במהלך חיי הנישואין, חברה שהקים אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין וכל המניות רשומות על שמו, חשבון בנק שפתח אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין אשר רשום על שמו.
  • עם זאת, יש נכסים שלא ייחשבו משותפים, וההסדר לא חל עליהם, גם אם הגיעו לידי אחד הצדדים במהלך הנישואין, כמפורט בהמשך.
  • השיתוף חל גם על זכויות עתידיות כגון פנסיה, ביטוח מנהלים, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים. השיתוף בזכויותיו העתידיות של בן הזוג השני היא סוגיה מורכבת, ורצוי לפנות לייעוץ משפטי בנושא. לפרטים נוספים ראו חלוקת פנסיה בין בני זוג בגירושין.

נכסים שאינם משותפים והסדר איזון משאבים אינו חל עליהם

שימו לב
המידע האמור להלן הוא כללי בלבד. השאלה האם נכס מסויים הוא משותף או לא היא שאלה מורכבת ומומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום
  • נכסים שהסדר איזון משאבים אינו חל עליהם, יישארו בבעלותו של אותו בן-זוג לאחר הפרידה, ובית המשפט לא ייקח אותם בחשבון כשהוא קובע את תשלומי האיזון או חלוקת הרכוש.
  • הסדר איזון המשאבים לא יחול על כל אחד מהנכסים הבאים:
    • נכסים שהוסכם בין הצדדים בכתב (לא בהכרח בהסכם ממון) כי לא יהיו משותפים.
    • כספי גמלה המגיעים לאחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי.
    • פיצוי כספי שנפסק או מגיע על-פי חוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות.
  • בנוסף, ההסדר לא יחול על הנכסים הבאים, אלא אם הוכח שהיתה כוונה שבן הזוג השני כן יהיה שותף בהם:
    • נכסים שהיו בבעלות כל אחד מבני הזוג לפני הנישואין ונשארו בבעלותו במהלך הנישואין.
      • נכסים שהתקבלו בירושה במהלך הנישואין.
    • נכסים שהתקבלו במתנה במהלך הנישואין.
דוגמה
דוגמה לכוונת שיתוף יכולה להיות, למשל, העברת כספים שהתקבלו בירושה או במתנה לתוך החשבון המשותף של בן הזוג או השתתפות של בן הזוג השני בתשלום משכנתא על דירה שנרכשה ונרשמה רק על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין
  • עם זאת, כל אחד מבני הזוג יכול לפנות לבית המשפט ולהוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לכלול באיזון המשאבים גם נכסים שהסדר איזון המשאבים לא חל עליהם (ראו "חריגה מהסדר איזון המשאבים" בהמשך).
  • דירת מגורים - בפסקי דין רבים מחשיבים דירת מגורים כנכס משותף, גם אם נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין ונרשמה על שמו בלבד, ובית המשפט מקל יחסית על מי שמבקש לטעון כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לכלול את דירת המגורים בהסדר. עם זאת, מדובר בסוגיה מורכבת ויש להתייעץ עם עורך דין מומחה בנושא.

אופן עריכת הסדר איזון המשאבים

  • ככל הניתן, בית המשפט לא מחלק את הנכסים ב"עין", כלומר לא מחלק את הנכסים עצמם, אלא מאזן את השווי הכספי שלהם.
  • ברוב המקרים, הסדר איזון המשאבים נערך לאחר פקיעת הנישואין, כלומר לאחר מתן הגט (לפרטים לגבי עריכת איזון המשאבים במועד מוקדם יותר, ראו בהמשך).
  • יש לבצע הערכת שווי לכל נכסי בני הזוג המשותפים להם, בין אם הם רשומים על שניהם ובין אם הם רשומים על שם אחד מהם (למעט נכסים שאינם נכללים בהסדר איזון המשאבים). הערכת השווי נעשית לרוב בעזרת רואה חשבון או אקטואר.
  • משווי הנכסים של כל אחד מבני הזוג שההסדר חל עליהם, יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו.
  • אם שווי נכסיו של בן זוג אחד עולה על שווי נכסי בן הזוג השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש - בכסף או בשווה כסף (כלומר, בן הזוג יכול לשלם לבן הזוג השני סכום כספי, או להעביר אליו נכס מנכסיו באותו הסכום).
  • בסופו של האיזון, נכסי בני הזוג יחולקו ביניהם באופן שווה (באמצעות חלוקת הנכסים עצמם או על-ידי ביצוע תשלומי איזון), אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות לבצע חלוקת משאבים לא שוויונית.
דוגמה
בן הזוג הקים חברה על שמו במהלך שנות הנישואין, וכל המניות רשומות על שמו בלבד. בית המשפט פסק כי החברה היא נכס משותף לשני בני הזוג והעריך את שוויה ב-2 מיליון ש"ח. ככל הניתן, בית המשפט יעדיף שלא לרשום מחצית מן המניות על שם בן הזוג השני ולחייב את הצדדים להיות שותפים בחברה, אלא לקבוע כי בן הזוג הראשון ישלם לבן הזוג השני את שווי חלקו בחברה, כלומר 1 מיליון ש"ח, בכסף או באמצעות נכס אחר.

הקדמת מועד ביצוע הסדר איזון משאבים

  • בית המשפט רשאי להורות על ביצוע הסדר איזון המשאבים גם לפני פקיעת הנישואין, אם מתקיים אחד מהמקרים הבאים:
    • בין הצדדים קיים קרע מהותי.
    • בני הזוג חיים בנפרד במשך 9 חודשים לפחות.
    • חלפה שנה מהיום שנפתח בו אחד מההליכים הבאים:
      1. הליך שנועד לסיים את הנישואין (כולל בקשה לגירושין, בקשה לביטול נישואין וכדומה, בהתאם לדין החל על בני הזוג).
      2. הליך בנוגע לרכוש בני הזוג (כולל בקשה לפירוק שיתוף, בקשה להצהיר על זכויות בנכס, בקשה לביצוע איזון משאבים או תביעה לחלוקת רכוש).
  • ניתן להורות על קיצור התקופות האמורות בנסיבות מסוימות, למשל במקרים של אלימות במשפחה.
  • בתי המשפט רשאים להורות על חלוקת הרכוש המשותף הרשום על שמותיהם של שני בני הזוג ביחד, בלי קשר למתן הגט.

חריגה מהסדר איזון המשאבים

  • לבית המשפט יש סמכות להורות כי חלוקת הנכסים בין בני הזוג לא תהיה באופן שוויוני.
  • במסגרת סמכות זו בית המשפט יכול להכליל באיזון המשאבים גם נכסים שהסדר איזון משאבים אינו חל עליהם, או להחליט על חלוקה שאינה שוויונית.
דוגמה
בין המקרים בהם עשוי בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זאת:
  • יכולת ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות של אחד מבני הזוג גבוהים באופן קיצוני מיכולת ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות של בן הזוג השני (ניסיון מקצועי, נכסי קריירה, מוניטין וכד').
  • אחד מבני הזוג הבריח נכסים או הסתיר הכנסות לא מדווחות ("כסף שחור" או רישום פיקטיבי של נכסים על שם בן משפחה אחר).
  • אחד מבני הזוג השתמש בכספים משותפים של שניהם למטרות שאינן חוקיות או להימורים, מבלי שהצד השני ידע או הסכים לכך.
  • אחד מבני הזוג נהג באלימות פיזית ונפשית, לאורך זמן, כלפי בן הזוג השני (בדרך כלל כלפי האישה).

פסקי דין

  • ע"א 1915/91 מיום 13.8.1995 - הלכת השיתוף אינה יכולה לחול יחד עם הסדר איזון המשאבים.
  • רע"א 8672/00‏ מיום 27.8.2002 - כדי שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן-הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק כי מוקנות לו זכויות בדירת המגורים. עם זאת, בשל אופיה של דירת המגורים כנכס משפחתי, יש להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם.

חקיקה ונהלים

תודות