הקדמה:

עובדי הוראה אבות זכאים לקיצור שבוע העבודה כפי שעובדות הוראה אמהות זכאיות, ובלבד שזכאות זו אינה מנוצלת על ידי בת זוג עובדת
הזכאות למימוש של "תוספת אם" בדרך של תוספת שכר מוקנית לעובדות הוראה אמהות בלבד, ואינה מוקנית לעובדי הוראה אבות
אי הכרה בזכותם של עובדי הוראה אבות ל"תוספת אֵם" בדרך של תוספת שכר אינה מהווה הפליה אסורה

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עע 547/08 ‏ ‏
תאריך:
27.02.2013

רקע עובדתי

  • עובדות הוראה אמהות לילדים עד גיל 14, המועסקות כעובדות קבועות במשרה מלאה, והן חברות בהסתדרות המורים או בארגון המורים, זכאיות על פי הסכמים קיבוציים החלים עליהם, ל"תוספת אֵם" בשיעור 10%.
  • בית הדין הארצי פסק כי "תוספת אֵם" היא זכות הניתנת למימוש בעין בדרך של קיצור שבוע העבודה של עובדות הוראה אמהות ב-10% על פי היקף משרתן, או בדרך של 10% תוספת שכר.
  • במקרה זה נדונו במאוחד 5 ערעורים שהגישה המדינה על פסיקת בתי דין אזוריים שקבעו כי יש להכיר אף בזכאות עובדי הוראה אבות ל"תוספת אֵם" הן בדרך של קיצור שבוע העבודה, והן כתוספת שכר, בכפוף לכך שהזכאות לתוספת אינה מנוצלת על ידי בת זוג עובדת.
  • המדינה הסכימה להכיר בזכאות של עובדי הוראה אבות למימוש "תוספת אֵם " באמצעות קיצור שבוע עבודה, אך סרבה להכיר בזכותם של אבות אלה לקבלה בדרך של תוספת שכר.
  • הערעור נסב סביב השאלה האִם על פי הדין זכאים עובדי הוראה אבות ל"תוספת אֵם" בדרך של תוספת שכר?

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • סעיף 4 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן "החוק" ) קובע את זכותו של אב לקבל את אותן זכויות הקשורות להורות, אשר ניתנות לאם במקום העבודה, בתנאי שבת הזוג של העובד הינה אישה עובדת או עצמאית ולא נהנת מאותה הטבה.
  • "זכות הקשורה להורות" כהגדרתה בסעיף 4(ב) לחוק, מהווה רשימה סגורה של זכויות הוריות הניתנות לאם העובדת ולאב העובד, ובהן: הזכות לקיצור יום העבודה, הזכות להשתמש בשירותי מעון אשר המעביד העמיד לרשות ילדי העובדים והזכות להשתתפות המעסיק בעלות החזקתו של ילד במעון. הזכות אינה כוללת זכאות של הטבה כספית לאב העובד.
  • המטרות של סעיף 4 לחוק הן לאפשר לאֵם עובדת להשתלב ולהתקדם בעולם העבודה, ולהשתכר במשרה מלאה. לשם הגשמתן של מטרות אלה, הכיר המחוקק בזכאותו של עובד שהינו אב, לקיצור שעות העבודה, כך שיְפָנֶה את האֵם העובדת ממטלותיה המשפחתיות המסורתיות, ויעמיד עצמו לרשות ילדי המשפחה ומחויבויותיה.
  • האפשרות של מתן תוספת שכר לאב עובד במקום קיצור שעות העבודה, אינה מהווה זכות הקשורה להורות כלשון סעיף 4 לחוק, והיא מסכלת את כוונת המחוקק ומטרתו. הכרה בזכאותו של האב העובד לתשלום כספי במקום מיצוי זכותו לקיצור שעות עבודה, תגרום לכך שהאֵם תצמצם את שעות עבודתה ותחזור לשאת בנטל גידול הילדים, וכך יימשך הקיבוע המסורתי של חלוקת התפקידים בין גברים ונשים.
  • מתן הטבה כספית עבור "תוספת אֵם" לעובדות הוראה בלבד, על פי ההסכמים הקיבוציים ובמסגרתם, איננה הפליה פסולה לפי סעיף 2 לחוק השוויון, כי אִם הבחנה מותרת והעדפה מתקנת לאמהות עובדות, ומטרתה קידום השוויון בין עובדות לעובדים תוך העמקת השוויון בנטל גידול הילדים.
  • לאור האמור לעיל פסק בין הדין שאבות עובדי הוראה זכאים לנצל את "תוספת האם" המוקנית לעובדי הוראה אמהות בדרך של קיצור שעות העבודה בלבד ולא בדרך של תוספת שכר.

משמעות

  • עובדי הוראה אבות זכאים ל"תוספת אֵם" על דרך קיצור שבוע העבודה ובכפוף לכך שהזכאות לתוספת אינה מנוצלת על ידי בת זוג עובדת.
  • הזכאות למימוש של "תוספת אם" בדרך של תוספת שכר מוקנית לעובדות הוראה אמהות בלבד, ואינה מוקנית לעובדי הוראה אבות.
  • אי הכרה בזכותם של עובדי הוראה אבות למימוש כספי של "תוספת אֵם" אינה הפליה אסורה.

חשוב לדעת

  • על פי תקנון שירות עובדי הוראה, עובד הוראה אשר ילדיו נמסרו לחזקתו על פי חוזה גירושין מאושר ותקף או פסק דין תקף, זכאי ל"תוספת אם" בדרך של תוספת שכר המוקנית לעובדות הוראה אמהות.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.