ישנם מקרים בהם למרות שבית-המשפט קבע כי פורסמה לשון הרע, התביעה נגד המפרסם (הנתבע) תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי
אחד ממקרים אלו, המכונים "הגנות" הוא פרסום בתום לב שעשה הנתבע לפי אחד המצבים המוגדרים בחוק (פירוט בהמשך)
אם התובע (הנפגע) יוכיח כי הנתבע עשה את הפרסום "בחוסר תום לב", הנתבע לא יהיה זכאי להגנה
הגנה נוספת אשר קבלתה עשויה לפטור נתבע מתשלום פיצוי היא טענת ההגנה "אמת דיברתי" (אמת בפירסום)
תקציר
ככלל, תובע שהגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע נגדו ובית-המשפט קבע כי אכן פורסמה נגדו לשון הרע, יהיה זכאי לפיצוי כספי מהנתבע (המפרסם). עם זאת, בחוק ישנן הגנות שאם הנתבע יצליח להוכיח כי הוא זכאי לאחת מהן, התביעה נגדו תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי לתובע.
- דף זה כולל מידע על טענת הגנה המכונה "פרסום בתום לב".
- אם התובע (הנפגע) יוכיח כי הנתבע עשה את הפרסום בחוסר תום לב, הנתבע לא יהיה זכאי להגנה (פירוט בהמשך הדף).
- הקביעה האם הפרסום נעשה בתום לב נעשית רק על-ידי בית-המשפט ובכל מקרה לגופו שכן אין הגדרה אחידה וחד-משמעית למהו "תום לב".
- הגנה נוספת אשר קבלתה עשויה לפטור נתבע מתשלום פיצוי היא טענת ההגנה "אמת דיברתי" (אמת בפירסום)
הוכחת טענת ההגנה של פרסום בתום לב
- כדי שנתבע (מפרסם) יהיה זכאי להגנה בגין פרסום בתום לב, עליו להוכיח כי:
- הפרסום נעשה בתום לב.
- הפרסום נעשה לפי אחת מהנסיבות (המצבים או המקרים) המפורטות בחוק.
אי-ידיעה על קיומו של נפגע
- נתבע (מי שנטען כי פרסם לשון הרע) שיוכיח כי לא ידע או לא היה חייב לדעת על קיומו של הנפגע (התובע) ועשה פעולות כדי לברר את האפשרות לקיומו של נפגע פוטנציאלי לפני הפרסום, טענתו לפרסום בתום לב עשויה להתקבל.
חובה חוקית, מוסרית או חברתית (הגנת העיתונאות האחראית)
- מקרה זה רלוונטי בעיקר לפרסום שנעשה על-ידי עיתונאים, כתבים וגופי-תקשורת, במדיות השונות (עיתון, טלוויזיה, אינטרנט וכו').
- בפסיקה נקבע, כי תתקבל טענתו של נתבע לפי מקרה זה רק אם יוכיח כי פעל בתום לב והתוכן שפרסם היה תוצר של עבודה עיתונאית אחראית ולפי סטנדרטים מחמירים של זהירות עיתונאית.
- לפי הפסיקה, עבודה עיתונאית איכותית, אחראית וזהירה, כוללת, בין היתר:
- בדיקה האם המפרסם הסתמך על מקורות ומידע מהימן ורציני.
- בדיקה האם המפרסם נקט אמצעים סבירים כדי לאמת ולברר את העובדות שהוא מפרסם.
- אמונה של המפרסם בדבר נכונות ואמיתות הפרסום ואמונה בדבר חובת הפרסום.
- הצגה הוגנת ומדויקת של העובדות, נחיצות החלק הפוגעני, פרסום תגובתו של מי שעלול להיפגע והאופן שבו מסוגנן ומנוסח הפרסום.
- לפי הפסיקה, פרסום עיתונאי שלא לפי סטנדרטים ובדיקות אלו, עלול לשלול את תום הלב ולא להעניק הגנה לנתבע שפרסם תוכן המהווה לשון הרע.
- תום הלב עלול להישלל גם במקרים בהם הפרסום נעשה בכוונה להשמיץ, לפגוע או שנעשה בעיקר משיקול אישי או מסחרי כמו הישג עיתונאי או מסחרי של אמצעי התקשורת.
הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר
- נתבע שיצליח להוכיח את ארבעת התנאים המצטברים הבאים בקשר לתוכן שפרסם, טענתו לפרסום בתום לב עשויה להתקבל, גם אם פרסם לשון הרע:
- מדובר בעניין אישי כשר אשר ההגנה עליו מצדיקה את הפרסום.
- תוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין אישי וכשר.
- הפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת.
- הפרסום נעשה בתום לב.
הבעת דעה על איש ציבור או בקשר לעניין ציבורי
- טענתו של נתבע לפרסום בתום לב עשויה להתקבל אם יוכיח כי מדובר ב:
- פרסום המהווה הבעת דעה על התנהגות תובע (נפגע) שנושא בתפקיד שיפוטי, רשמי, ציבורי, בשירות הציבור או בקשר לעניין ציבורי.
- פרסום המהווה הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעתו של תובע (נפגע) שנושא בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, אם הם התגלו ונובעים מהתנהגותו.
הבעת דעה במסגרת הליכים משפטיים
- טענתו של נתבע לפרסום בתום לב עשויה להתקבל, אם התוכן שפרסם מהווה הבעת דעה על התנהגות התובע (הנפגע) כ:
- בעל-דין (תובע, נתבע, מבקש, משיב, מערער, נאשם, צד ג' וכו'), בא כוח של בעל-דין (עורך-דין או מייצג) או עד בדיון משפטי פומבי בתנאי שבית-המשפט לא אסר את פרסום ההליכים.
- אדם שעניינו משמש כנושא לחקירה, בא כוחו של אדם שעניינו משמש כנושא לחקירה (עורך-דין או מייצג), עד בישיבה פומבית של ועדת חקירה או אם הפרסום מהווה הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעתו של התובע (הנפגע) אם הם התגלו ונובעים מהתנהגותו.
ביקורת והבעת דעה על יצירות ופעולות פומביות
- פרסום של נתבע המהווה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אומנותית או אחרת שהנפגע (התובע) פרסם או הציג ברבים, עשוי להחשב כפרסום בתום לב.
- בנוסף, פרסום ביקורת על פעולה שהתובע (הנפגע) עשה או הציג בפומבי, עשוי להיחשב כפרסום בתום לב.
- גם הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע (התובע) עשויה להיחשב כפרסום בתום לב, אם הם התגלו ועלו באותה היצירה או פעולה.
הבעת דעה של ממונה על מי שכפוף לו
- פרסום המהווה הבעת דעה של ממונה על התנהגותו או אופיו של מי שכפוף לו מכוח דין או חוזה (כגון יחסי מעסיק-עובד), עשוי להיחשב כפרסום בתום לב.
- במקרה כזה, נתבע (ממונה) שיוכיח כי הביע דעתו על התובע (מי שכפוף לו) במסגרת היותו הממונה עליו וכי הבעת הדעה היה מוצדקת במסגרת זו, עשוי להיות "מוגן" ולא להיות חייב בפיצוי כספי לנתבע, גם אם בפרסום הבעת הדעה היה משום לשון הרע.
הגשת תלונה
- במקרה שבו הוגשה תלונה נגד התובע (הנפגע) אשר כללה לשון הרע, הנתבע (מגיש התלונה), עשוי שלא להיות חייב בפיצוי כספי בגין לשון הרע, אם יוכיח כי:
- התלונה הוגשה בתום לב.
- התלונה הוגשה לממונה על התובע מכח דין או חוזה והיא רלוונטית ליחסי הכפיפות.
- גם הגשת תלונה נגד התובע (הנפגע) לרשות המוסמכת לקבל תלונות (כגון המשטרה), עשויה להיחשב כפרסום בתום לב, גם אם יש בתלונה לשון הרע.
- ככלל, הגשת תלונה בכוונה לפגוע, תשלול את ההגנה של פרסום בתום לב, אלא אם הנתבע (המתלונן) יוכיח כי האמין באמיתות התלונה (הפרסום).
פרסום דין וחשבון על אסיפה או ישיבה
- פרסום של תכנים מתוך אסיפה פומבית או מתוך ישיבה או אסיפה של תאגיד (שלציבור היתה גישה אליהן), עשוי להיחשב כפרסום בתום לב אם:
- הפרסום מהווה למעשה חזרה על התכנים שעלו במסגרת האסיפה/הישיבה ופרסומם נעשה באופן נכון והוגן.
- היה עניין ציבורי בפרסום התכנים.
שלילת תום הלב
- כאמור, כדי שהנתבע יהיה זכאי להגנה, עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב ולפי אחד המצבים המפורטים בחוק, שחלקם צויינו למעלה.
- התובע (נפגע) יכול לסתור את טענת הנתבע כי פרסם בתום לב, אם יוכיח כי הפרסום נעשה בחוסר תום לב, לפי אחד מאלו:
- הפרסום לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו.
- הפרסום לא היה אמת והנתבע לא נקט לפני הפרסום באמצעים סבירים לבדוק את האמת.
- הנתבע התכוון לפגוע באופן שחורג מהסיבות שבגינן ניתנת הגנה לפי אחד מהמקרים והמצבים המוגדרים כתמי לב.
חשוב לדעת
- כדי שנתבע יהיה זכאי להגנה, עליו להוכיח כי הפרסום נעשה על-ידו בתום לב וכן לפי אחת הנסיבות המפורטות בחוק (אשר חלקן הוסברו למעלה). לרשימת הנסיבות המלאה, ראו סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
- הקביעה האם הפרסום נעשה בתום לב ובאחת הנסיבות נעשית רק על-ידי בית-המשפט, בכל מקרה לגופו שכן אין הגדרה אחידה וחד-משמעית למהו "תום לב".
- גם מי שלא פרסם את התוכן המקורי, אך חזר עליו או לא הסיר אותו או לא מנע את הפצתו או פרסומו, עלול לשאת באחריות על הפרסום.
- טענת הגנה נוספת שנתבע עשוי להיות זכאי לה היא טענת "אמת דיברתי".
- לשתי ההגנות עשוי להיות זכאי הן נתבע שהוגשה נגדו תביעה לפיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע (הליך אזרחי) והן נאשם שהוגשה נגדו קובלנה פלילית בגין ביצוע עבירה של פרסום לשון הרע (הליך פלילי).
- ישנם פרסומים שהחוק קובע שהם מותרים, גם אם יש בהם לשון הרע, כגון: פרסומים רשמיים ופרסומים של אנשי ציבור.
מקורות משפטיים ורשמיים
פסקי דין
חקיקה ונהלים
- חוק איסור לשון הרע - סעיף 15