הקדמה:

ישנם מקרים בהם למרות שבית-המשפט קבע כי פורסמה לשון הרע, התביעה נגד המפרסם תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי
אחד ממקרים אלו, המכונים "הגנות" הוא פרסום שתוכנו אמת ושיש עניין ציבורי באותו הפרסום - "אמת דיברתי"
הקביעה מהי "אמת" ומהו "עניין ציבורי" נעשית על-ידי בית-המשפט בלבד, בהתאם לנסיבות כל מקרה
מקרה נוסף שבו תביעה נגד מפרסם תידחה, למרות שנקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע, הוא הגנת תום הלב
אזהרה
המידע בדף זה ובשאר הדפים בנושא לשון הרע הינו כללי ומבוסס על חוק איסור לשון הרע והפסיקה
  • פסיקת בתי-המשפט בנושא אינה אחידה, מתפתחת ומשתנה לפי העובדות והנסיבות הייחודיות של כל מקרה.
  • מומלץ לפנות לייעוץ משפטי לפני נקיטת צעדים משפטיים או אחרים.

ככלל, תובע שהגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע נגדו ובית-המשפט קבע כי אכן פורסמה נגדו לשון הרע, יהיה זכאי לפיצוי כספי מהנתבע (המפרסם). עם זאת, בחוק ישנן הגנות שאם הנתבע יצליח להוכיח כי הוא זכאי לאחת מהן, התביעה נגדו תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי לתובע.

  • דף זה כולל מידע על טענת ההגנה "אמת דיברתי" (אמת הפרסום), טענה שעשויה להתקבל בבית-המשפט אם הנתבע יוכיח כי מדובר בפרסום שהתוכן שלו אמת וכי יש עניין ציבורי בפרסום.
  • הקביעה מהי אמת ומהו עניין ציבורי תיעשה על-ידי בית-המשפט על סמך הראיות שיוצגו בפניו (מסמכים, עדויות, צילומים, הקלטות וכו'), בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.
  • הגנה נוספת אשר קבלתה עשויה לפטור נתבע מתשלום פיצוי היא טענת ההגנה של פרסום בתום לב.
שימו לב

הוכחת טענת ההגנה "אמת דיברתי"

  • על הנתבע (מי שפרסם לשון הרע) להוכיח את שני הרכיבים הבאים כדי שטענתו תתקבל:
    1. התוכן שפרסם נגד התובע הוא אמת.
    2. היתה חשיבות, משמעות ועניין ציבורי בפרסום אותו התוכן.
  • ה"אמת" וה"עניין הציבורי" נקבעים על-ידי בית-המשפט בהתאם לראיות ולנסיבות הייחודיות של כל מקרה ולכן אין הגדרה אחידה וחד-משמעית לרכיבים אלו.
  • עם זאת, ניתן ללמוד מהפסיקה כיצד בית-המשפט מנתח ובוחן מהי ה"אמת" ומהו "עניין ציבורי".

רכיב ה"אמת"

  • על הנתבע (המפרסם) חלה החובה להוכיח את אמיתות התוכן באמצעות ראיות (עדים, מסמכים, תמונות וכו') שיגיש לבית-המשפט.
  • על התוכן שפורסם להיות נכון עובדתית ותואם למציאות האובייקטיבית, גם אם לא באופן מוחלט, כלומר, יש מקרים בהם נתבע יהיה זכאי להגנה, גם אם לא הוכיח את האמיתות של פרט לוואי או פרט משני מתוך הפרסום הכולל.
  • על הנתבע להוכיח כי התוכן שפורסם היה אמת בעת הפרסום. לכן, נתבע עשוי להיות זכאי להגנה גם אם התגלו עובדות אחרות או נוספות לאחר הפרסום.
  • על נתבע שפרסם תוכן המייחס לתובע (הנפגע) מעשים פסולים או לא חוקיים (או שניתן להבין זאת "בין השורות"), חלה חובה גדולה יותר להוכיח את אמיתות הפרסום.
  • נתבע לא יהיה זכאי להגנה זו אם התוכן שפרסם היה שקרי, גם אם הוא האמין לחלוטין, בכנות והיה בטוח שהתוכן שפרסם הוא נכון ואמיתי.
  • בית-המשפט לא מתחשב במניעים של המפרסם (הנתבע) ולכן, גם אם הנתבע התכוון לפגוע ופעל בחוסר תום לב, הוא יהיה זכאי להגנה, אם יוכיח את "אמיתות הפרסום" (ואת רכיב ה"עניין הציבורי").
  • נתבע שחזר על פרסום לשון הרע שנעשה במקור על-ידי אדם או גורם אחר, לא יהיה זכאי להגנה רק משום שהוא "חזר על הדברים" ויהיה עליו להוכיח את אמיתות התוכן כדי להיות זכאי להגנה.

רכיב ה"עניין הציבורי"

  • כאמור, כדי להיות זכאי להגנה, על הנתבע להוכיח כי התוכן הוא אמת (כפי שמוסבר בפסקה למעלה) וכי מדובר ב"עניין ציבורי".
  • ניתן לומר כי עניין ציבורי הוא עניין שהציבור יכול להפיק ממנו תועלת במטרה לשפר את אורחות חייו או כדי לגבש דעה בקשר לעניין ציבורי כלשהו.
  • כאשר בית-המשפט בודק האם מדובר ב"עניין ציבורי" הוא עושה זאת ביחס לפרסום הכולל ולאו דווקא ביחס לכל מילה, אמירה ומשפט שבו.
  • כאשר מדובר באיש ציבור או דמות ציבורית, הנושא בתפקיד ציבורי והפרסום קשור בפעילותו הציבורית ותפקידו, ככלל, יהיה בפרסום עניין ציבורי שכן פעילותו הציבורית יכולה להשפיע על הציבור הרחב.
  • עם זאת, לא כל פרסום בנוגע לאיש ציבור או דמות ציבורית מהווה "עניין ציבורי" ויש להוכיח כי הפרסום קשור לתפקיד או לפעילות הציבורית.
  • בסופו של דבר, ההחלטה האם עניין כלשהו נחשב ל"עניין ציבורי" או האם מדובר ב"דמות ציבורית/איש ציבור", נעשית רק על-ידי בית-המשפט, בכל מקרה לגופו.

חשוב לדעת

  • על-מנת שנתבע יהיה זכאי להגנה זו, עליו להוכיח את שני הרכיבים, כלומר, הן את רכיב האמת והן את רכיב העניין הציבורי.
  • הקביעה האם הפרסום הוא אמת והאם יש בו עניין ציבורי נעשית רק על-ידי בית-המשפט, לפי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה. .
  • גם מי שלא פרסם את התוכן המקורי, אך חזר עליו או לא הסיר אותו או לא מנע את הפצתו או פרסומו, עלול לשאת באחריות על הפרסום.
  • טענת הגנה נוספת שנתבע עשוי להיות זכאי לה היא טענת הפרסום בתום לב.
  • לשתי ההגנות עשוי להיות זכאי הן נתבע שהוגשה נגדו תביעה לפיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע (הליך אזרחי) והן נאשם שהוגשה נגדו קובלנה פלילית בגין ביצוע עבירה של פרסום לשון הרע (הליך פלילי).
  • ישנם פרסומים שהחוק קובע שהם מותרים, גם אם יש בהם לשון הרע, כגון: פרסומים רשמיים ופרסומים של אנשי ציבור.

פסקי-דין


חקיקה ונהלים