ישנם מקרים בהם למרות שבית-המשפט קבע כי פורסמה לשון הרע, התביעה נגד המפרסם (הנתבע) תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי
אחד ממקרים אלו, המכונים "הגנות" הוא פרסום בתום לב שעשה הנתבע לפי אחד המצבים המוגדרים בחוק (פירוט בהמשך)
אם התובע (הנפגע) יוכיח כי הנתבע עשה את הפרסום "בחוסר תום לב", הנתבע לא יהיה זכאי להגנה
הגנה נוספת אשר קבלתה עשויה לפטור נתבע מתשלום פיצוי היא טענת ההגנה "אמת דיברתי" (אמת בפירסום)
אזהרה
המידע בדף זה ובשאר הדפים בנושא לשון הרע הינו כללי ומבוסס על חוק איסור לשון הרע והפסיקה
  • פסיקת בתי-המשפט בנושא אינה אחידה, מתפתחת ומשתנה לפי העובדות והנסיבות הייחודיות של כל מקרה.
  • מומלץ לפנות לייעוץ משפטי לפני נקיטת צעדים משפטיים או אחרים.

ככלל, תובע שהגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע נגדו ובית-המשפט קבע כי אכן פורסמה נגדו לשון הרע, יהיה זכאי לפיצוי כספי מהנתבע (המפרסם). עם זאת, בחוק ישנן הגנות שאם הנתבע יצליח להוכיח כי הוא זכאי לאחת מהן, התביעה נגדו תידחה והוא לא יידרש לשלם פיצוי כספי לתובע.

  • דף זה כולל מידע על טענת הגנה המכונה "פרסום בתום לב".
  • אם התובע (הנפגע) יוכיח כי הנתבע עשה את הפרסום בחוסר תום לב, הנתבע לא יהיה זכאי להגנה (פירוט בהמשך הדף).
    • הקביעה האם הפרסום נעשה בתום לב נעשית רק על-ידי בית-המשפט ובכל מקרה לגופו שכן אין הגדרה אחידה וחד-משמעית למהו "תום לב".
  • הגנה נוספת אשר קבלתה עשויה לפטור נתבע מתשלום פיצוי היא טענת ההגנה "אמת דיברתי" (אמת בפירסום)
שימו לב

הוכחת טענת ההגנה של פרסום בתום לב

  • כדי שנתבע (מפרסם) יהיה זכאי להגנה בגין פרסום בתום לב, עליו להוכיח כי:
    1. הפרסום נעשה בתום לב.
    2. הפרסום נעשה לפי אחת מהנסיבות (המצבים או המקרים) המפורטות בחוק.
שימו לב
  • להלן רשימה חלקית של המקרים והמצבים המפורטים בחוק (הנסיבות), בהם פרסום עשוי להחשב כ"פרסום בתום לב".
  • לרשימת הנסיבות המלאה ראו סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

אי-ידיעה על קיומו של נפגע

  • נתבע (מי שנטען כי פרסם לשון הרע) שיוכיח כי לא ידע או לא היה חייב לדעת על קיומו של הנפגע (התובע) ועשה פעולות כדי לברר את האפשרות לקיומו של נפגע פוטנציאלי לפני הפרסום, טענתו לפרסום בתום לב עשויה להתקבל.
דוגמה
  • סופר פרסם ספר שבו מוצגת דמותו הפיקטיבית של רופא לא מקצועי, מושחת ובעל תכונות אופי שליליות ושמו אור שמורדוברסקי.
  • לבית המשפט הוגשה תביעה נגד הסופר ונגד ההוצאה לאור על-ידי רופא ששמו אור שמורדוברסקי, שטוען כי מדובר בפרסום לשון הרע נגדו.
  • הסופר וההוצאה לאור טענו שמדובר בפרסום בתום לב, כי מדובר בדמות בדיונית (לא אמיתית), הם לא ידעו שקיים רופא בשם הזה ואפילו הוכיחו כי בדקו בפנקס הרופאים, ממש לפני הפרסום, אם קיים רופא בשם הזה והשם לא הופיע.
  • במקרה כזה, טענתם של הסופר ושל ההוצאה לאור כי הפרסום נעשה בתום לב עשויה להתקבל והתביעה נגדם תידחה.


חובה חוקית, מוסרית או חברתית (הגנת העיתונאות האחראית)

  • מקרה זה רלוונטי בעיקר לפרסום שנעשה על-ידי עיתונאים, כתבים וגופי-תקשורת, במדיות השונות (עיתון, טלוויזיה, אינטרנט וכו').
  • בפסיקה נקבע, כי תתקבל טענתו של נתבע לפי מקרה זה רק אם יוכיח כי פעל בתום לב והתוכן שפרסם היה תוצר של עבודה עיתונאית אחראית ולפי סטנדרטים מחמירים של זהירות עיתונאית.
  • לפי הפסיקה, עבודה עיתונאית איכותית, אחראית וזהירה, כוללת, בין היתר:
    • בדיקה האם המפרסם הסתמך על מקורות ומידע מהימן ורציני.
    • בדיקה האם המפרסם נקט אמצעים סבירים כדי לאמת ולברר את העובדות שהוא מפרסם.
    • אמונה של המפרסם בדבר נכונות ואמיתות הפרסום ואמונה בדבר חובת הפרסום.
    • הצגה הוגנת ומדויקת של העובדות, נחיצות החלק הפוגעני, פרסום תגובתו של מי שעלול להיפגע והאופן שבו מסוגנן ומנוסח הפרסום.
  • לפי הפסיקה, פרסום עיתונאי שלא לפי סטנדרטים ובדיקות אלו, עלול לשלול את תום הלב ולא להעניק הגנה לנתבע שפרסם תוכן המהווה לשון הרע.
  • תום הלב עלול להישלל גם במקרים בהם הפרסום נעשה בכוונה להשמיץ, לפגוע או שנעשה בעיקר משיקול אישי או מסחרי כמו הישג עיתונאי או מסחרי של אמצעי התקשורת.
שימו לב
  • נקבע על-ידי בתי המשפט כי העובדה שאדם רשאי לפרסם מידע מסוים, לא מעידה על כך שהוא חייב לעשות זאת.
  • בנוסף נקבע, כי גם אם הפרסום משרת מטרה מסוימת, אין ללמוד מכך שהמפרסם ממלא תפקיד שכזה מתוך חובה.
  • לכן, ככלל, הגנה זו מוענקת במקרים של פרסום על-ידי עיתונאים.

הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר

  • נתבע שיצליח להוכיח את ארבעת התנאים המצטברים הבאים בקשר לתוכן שפרסם, טענתו לפרסום בתום לב עשויה להתקבל, גם אם פרסם לשון הרע:
    1. מדובר בעניין אישי כשר אשר ההגנה עליו מצדיקה את הפרסום.
    2. תוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין אישי וכשר.
    3. הפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת.
    4. הפרסום נעשה בתום לב.
דוגמה
  • דיירים בבית מגורים חתמו על הסכם עם חברה סלולרית ולפיו יותקנו אנטנות סלולריות על גג הבניין בתמורה לסכום כספי.
  • מספר שכנים מהבתים הסמוכים תלו שלטים הקוראים להסיר את האנטנות, הפגינו ברחוב ופרסמו פוסטים בפייסבוק .
  • בין היתר, נכתב ונאמר "תמורת כסף הם מוכנים לרצוח אותנו ואת ילדינו", "רוצחים בשכר", "הרבה אנטנות בגג הרבה כסף בבנק" וכו'.
  • הדיירים הגישו נגד אותם השכנים תביעה לפי חוק איסור לשון הרע והשכנים טענו שמדובר במחאה לגיטימית וכן כי מדובר בפרסום שנועד להגן על ענייני אישי וכשר שלהם.
  • בית המשפט קבע, כי הפרסום נעשה במטרה למחות נגד התקנת האנטנות בגין החשש לבריאותם ומדובר בעניין אישי וכשר ולכן הפרסום נעשה בתום לב והתביעה נדחתה.

הבעת דעה על איש ציבור או בקשר לעניין ציבורי

  • טענתו של נתבע לפרסום בתום לב עשויה להתקבל אם יוכיח כי מדובר ב:
    • פרסום המהווה הבעת דעה על התנהגות תובע (נפגע) שנושא בתפקיד שיפוטי, רשמי, ציבורי, בשירות הציבור או בקשר לעניין ציבורי.
    • פרסום המהווה הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעתו של תובע (נפגע) שנושא בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, אם הם התגלו ונובעים מהתנהגותו.

הבעת דעה במסגרת הליכים משפטיים

  • טענתו של נתבע לפרסום בתום לב עשויה להתקבל, אם התוכן שפרסם מהווה הבעת דעה על התנהגות התובע (הנפגע) כ:
    • בעל-דין (תובע, נתבע, מבקש, משיב, מערער, נאשם, צד ג' וכו'), בא כוח של בעל-דין (עורך-דין או מייצג) או עד בדיון משפטי פומבי בתנאי שבית-המשפט לא אסר את פרסום ההליכים.
    • אדם שעניינו משמש כנושא לחקירה, בא כוחו של אדם שעניינו משמש כנושא לחקירה (עורך-דין או מייצג), עד בישיבה פומבית של ועדת חקירה או אם הפרסום מהווה הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעתו של התובע (הנפגע) אם הם התגלו ונובעים מהתנהגותו.
דוגמה
במסגרת הליך משפטי בגין ביצוע עבירת תנועה, עד ראייה שהוזמן להעיד מטעם המשטרה הביע את דעתו על התנהלות הנאשם.

ביקורת והבעת דעה על יצירות ופעולות פומביות

  • פרסום של נתבע המהווה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אומנותית או אחרת שהנפגע (התובע) פרסם או הציג ברבים, עשוי להחשב כפרסום בתום לב.
  • בנוסף, פרסום ביקורת על פעולה שהתובע (הנפגע) עשה או הציג בפומבי, עשוי להיחשב כפרסום בתום לב.
  • גם הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע (התובע) עשויה להיחשב כפרסום בתום לב, אם הם התגלו ועלו באותה היצירה או פעולה.

הבעת דעה של ממונה על מי שכפוף לו

  • פרסום המהווה הבעת דעה של ממונה על התנהגותו או אופיו של מי שכפוף לו מכוח דין או חוזה (כגון יחסי מעסיק-עובד), עשוי להיחשב כפרסום בתום לב.
  • במקרה כזה, נתבע (ממונה) שיוכיח כי הביע דעתו על התובע (מי שכפוף לו) במסגרת היותו הממונה עליו וכי הבעת הדעה היה מוצדקת במסגרת זו, עשוי להיות "מוגן" ולא להיות חייב בפיצוי כספי לנתבע, גם אם בפרסום הבעת הדעה היה משום לשון הרע.
דוגמה
מעסיק שהעביר חוות-דעת על עובד שלו להנהלת החברה.

הגשת תלונה

  • במקרה שבו הוגשה תלונה נגד התובע (הנפגע) אשר כללה לשון הרע, הנתבע (מגיש התלונה), עשוי שלא להיות חייב בפיצוי כספי בגין לשון הרע, אם יוכיח כי:
    1. התלונה הוגשה בתום לב.
    2. התלונה הוגשה לממונה על התובע מכח דין או חוזה והיא רלוונטית ליחסי הכפיפות.
  • גם הגשת תלונה נגד התובע (הנפגע) לרשות המוסמכת לקבל תלונות (כגון המשטרה), עשויה להיחשב כפרסום בתום לב, גם אם יש בתלונה לשון הרע.
  • ככלל, הגשת תלונה בכוונה לפגוע, תשלול את ההגנה של פרסום בתום לב, אלא אם הנתבע (המתלונן) יוכיח כי האמין באמיתות התלונה (הפרסום).
דוגמה
לקוח שהגיש תלונה למנהל של עובד בנוגע לאי-שביעות רצון מהשירות שקיבל.

פרסום דין וחשבון על אסיפה או ישיבה

  • פרסום של תכנים מתוך אסיפה פומבית או מתוך ישיבה או אסיפה של תאגיד (שלציבור היתה גישה אליהן), עשוי להיחשב כפרסום בתום לב אם:
    1. הפרסום מהווה למעשה חזרה על התכנים שעלו במסגרת האסיפה/הישיבה ופרסומם נעשה באופן נכון והוגן.
    2. היה עניין ציבורי בפרסום התכנים.

שלילת תום הלב

  • כאמור, כדי שהנתבע יהיה זכאי להגנה, עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב ולפי אחד המצבים המפורטים בחוק, שחלקם צויינו למעלה.
  • התובע (נפגע) יכול לסתור את טענת הנתבע כי פרסם בתום לב, אם יוכיח כי הפרסום נעשה בחוסר תום לב, לפי אחד מאלו:
    • הפרסום לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו.
    • הפרסום לא היה אמת והנתבע לא נקט לפני הפרסום באמצעים סבירים לבדוק את האמת.
    • הנתבע התכוון לפגוע באופן שחורג מהסיבות שבגינן ניתנת הגנה לפי אחד מהמקרים והמצבים המוגדרים כתמי לב.

חשוב לדעת

  • כדי שנתבע יהיה זכאי להגנה, עליו להוכיח כי הפרסום נעשה על-ידו בתום לב וכן לפי אחת הנסיבות המפורטות בחוק (אשר חלקן הוסברו למעלה). לרשימת הנסיבות המלאה, ראו סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
  • הקביעה האם הפרסום נעשה בתום לב ובאחת הנסיבות נעשית רק על-ידי בית-המשפט, בכל מקרה לגופו שכן אין הגדרה אחידה וחד-משמעית למהו "תום לב".
  • גם מי שלא פרסם את התוכן המקורי, אך חזר עליו או לא הסיר אותו או לא מנע את הפצתו או פרסומו, עלול לשאת באחריות על הפרסום.
  • טענת הגנה נוספת שנתבע עשוי להיות זכאי לה היא טענת "אמת דיברתי".
  • לשתי ההגנות עשוי להיות זכאי הן נתבע שהוגשה נגדו תביעה לפיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע (הליך אזרחי) והן נאשם שהוגשה נגדו קובלנה פלילית בגין ביצוע עבירה של פרסום לשון הרע (הליך פלילי).
  • ישנם פרסומים שהחוק קובע שהם מותרים, גם אם יש בהם לשון הרע, כגון: פרסומים רשמיים ופרסומים של אנשי ציבור.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

פסקי דין

חקיקה ונהלים