קיימות שתי דרכים לקביעת מוות - מוות מוחי ומוות לבבי
במקרה של מוות לבבי מוכרז מותו של האדם
קביעת מוות מוחי מאפשרת במקרים מסוימים להוציא מגופו של הנפטר איברים לצורך השתלתם באדם אחר
למידע נוסף ראו סעיף 2 לחוק מוות מוחי-נשימתי וכן אתר משרד הבריאות

הרפואה המודרנית מכירה שתי דרכים לקביעת מוות. האחת היא קביעת מוות לבבי והשנייה היא קביעת מוות מוחי.

  • סעיף 2 לחוק מוות מוחי-נשימתי קובע, כי מועד המוות של אדם הוא מועד קביעת מוות מוחי-נשימתי או מועד קביעת מוות לבבי-נשימתי.

מוות לבבי

  • מוות לבבי מוגדר כהפסקת פעולת הנשימה והלב.
  • במצב כזה רשאי רופא או פראמדיק שהוזעק לביתו של הנפטר להכריז על מותו.
  • אנשי צוות רפואי יכינו מסמך המאשר את דבר מותו של המנוח. למידע נוסף ראו הוצאת הודעת פטירה.

מוות מוחי

  • מוות מוחי מוגדר כהפסקה מוחלטת ובלתי הפיכה של פעילות גזע המוח והמוח כולו.
  • מות גזע המוח מוביל בסופו של דבר לקריסת מערכות ולדום לב בתוך פרק זמן קצר יחסית.
  • במצב של מוות מוחי ניתן, למשך זמן מוגבל בלבד, לשמר את תפקוד האיברים באופן מלאכותי.

הליך קביעת מוות מוחי

  • קביעת מוות מוחי צריכה להיעשות על ידי שני רופאים, שהסמיכה ועדה מיוחדת של משרד הבריאות, ושמתקיימים בהם כל אלה:
    1. הם רופאים מומחים באחד התחומים האלה: הרדמה, טיפול נמרץ כללי, טיפול נמרץ ילדים, נוירולוגיה, נוירוכירורגיה, רפואה דחופה, רפואת ילדים, רפואה פנימית, קרדיולוגיה.
    2. הם אינם מעורבים ישירות בטיפול במטופל.
    3. הם אינם עוסקים בהשתלות איברים.
  • בנוסף לתנאים האלה, קביעת מוות מוחי של ילד בגיל חודשיים ועד 13 שנים חייבת להיעשות על ידי שני רופאים, שאחד מהם לפחות הוא מומחה בתחום טיפול נמרץ ילדים או רפואת ילדים.

יידוע בני המשפחה

  • על הרופא המטפל ליידע בני משפחה מדרגה ראשונה, או את האפוטרופוס של המטופל (אם מונה לו אפוטרופוס), כי קיים חשש שהמטופל נמצא במצב של מוות מוחי.
  • על הרופא המטפל לשמוע את דעתם של בני המשפחה או האפוטרופוס לגבי רצונם במצב כזה.
  • אם השאיר המטופל הוראות בכתב לגבי מצב כזה, על הרופא המטפל להביא בחשבון את רצון המטופל.
  • בני המשפחה או האפוטרופוס רשאים לקבל את הרשומה הרפואית של המטופל, אם היא נוגעת לעניין קביעת המוות המוחי.
  • הרופא המטפל צריך ליידע את בני המשפחה כי באפשרותם להתייעץ עם עובד סוציאלי, פסיכולוג ואיש דת בהתאם לדתו של המטופל.
  • אם קביעת המוות המוחי מנוגדת לדתו או להשקפת עולמו של המטופל, לפי מידע שהתקבל מבני משפחתו, אין לנתק את המטופל ממכשיר ההנשמה ואין להפסיק את הטיפול התומך ישירות בטיפול הנשימתי בו, עד להפסקת פעולת הלב.

תרומת איברים

  • בחלון הזמן שבין קביעת המוות המוחי לבין קריסת מערכות הגוף, ניתן להוציא מגופו של הנפטר איברים לשם השתלה.
  • במקרה של הסכמה לתרומת איברים, נקבע מותו של המנוח כשעת המוות המוחי. אם אין הסכמה לתרומת איברים, ממתינים למוות הלבבי.
  • למידע נוסף על תרומת איברים ראו בפורטל תרומת איברים.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים