בית המשפט חייב את שירות בתי הסוהר לאפשר הכנסת מטפלים פרטיים לצורך הכנת תוכנית שיקום פרטית לוועדה לשחרור על-תנאי ולא לדרוש אישור פרטני בכל מקרה ומקרה
הכנסת המטפלים תהיה בהתאם לרשימת המטפלים אשר אושרה או תאושר על ידי שירות בתי הסוהר

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
שם התיק:עת"א (מרכז) 22925-12-13
תאריך:12.01.2014
קישור:לקריאת פסק הדין

רקע עובדתי

  • ביום 03.05.2011 נכנסה לתוקפה פקודת נציבות השב"ס 04.41.00 שכותרתה "כניסת מטפלים פרטיים בתחום הטיפול והשיקום".
  • במסגרת הפקודה פורטו סדרי הביקור של מטפלים פרטים אצל אסירים, לצורכי אבחון, עריכת חוות דעת מקצועית, טיפול והכנת תוכנית טיפולית/שיקומית לאחר שחרורם והוגדר מיהם אותם מטפלים.
  • ביום 15.10.2013 הוצאה "הוראת שעה" שכותרתה: "ביטול פקנ"צ 04.41.00 כניסת מטפלים פרטיים בתחום הטיפול והשיקום".
  • הוראת השעה ביטלה את הפקודה "על רקע תיקון פקודת בתי הסוהר בנושא ואי התאמת הפקודה לצרכים בשטח".
  • בהוראת השעה נקבע שעד לניסוח פקודה חדשה, תעמוד בתוקפה הוראת השעה.
  • הוראת השעה ביטלה את רשימת המטפלים שנקבעה בהתאם לפקודה (אשר היו רשאים להיכנס לתחומי בית הסוהר ללא צורך בבדיקה פרטנית של המקרה הספציפי שבו הם מבקשים לטפל) וקבעה שכל מקרה יבחן לגופו.
  • בנייר עמדה שנשלח מלשכת היועץ המשפטי של נציב שב"ס, כמענה לטענותיו של הסניגור הציבורי הארצי לנוכח ביטול הפקודה, צויין כי הפקודה שימשה כ"פיילוט", אשר לקחיו לימדו כי נוסח הפקודה היה רחב מדי וסיכל את מדיניות שב"ס במספר היבטים:
    • הגדרת המונח "מטפל פרטי" היתה רחבה מדי וגרמה לכך שאנשים שאינם מקצועיים ואינם מפוקחים נכנסו לתוך בית הסוהר.
    • הכנסת מטפל פרטי פוגעת בהליך השיקום בתוככי הכלא, באשר זו מפחיתה מהמוטיבציה של האסירים להשתלב בו.
    • רשות שיקום האסיר היא הרשות המוסמכת לבחינת התאמתו של אסיר לתוכנית שיקום לאחר השחרור ולפיקוח על תוכנית זו.
  • בעקבות הוראת השעה הוגשו מספר עתירות בגלל דחיית בקשותיהם של אסירים להכניס לבית הכלא מטפל פרטי כדי להכין תוכנית שיקום פרטית, תוך פגיעה, לטענתם, בזכויות היסוד של האסירים.

החלטת בית המשפט

  • בית המשפט קיבל את העתירה והורה לשירות בתי הסוהר לאפשר כניסה של מטפלים על פי רשימה שאושרה או תאושר, בלא צורך בבדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה.
  • בית המשפט קבע שחוות דעת פרטיות לעניין שיקום לאחר המאסר לא ישפיעו לשלילה על המוטיבציה של האסירים להשתלב בשיקום במהלך המאסר:
    • השתתפות בהליך שיקום וחוות דעת חיובית של גורמי השיקום נחוצה לאסיר לשם קבלת המלצת גורמי הכליאה ליציאת האסיר לחופשה.
    • התנהגות האסיר במהלך מאסרו והשתתפותו בהליכי השיקום בתוככי הכלא הינם קריטריונים הבאים בפני הוועדה לשחרור על-תנאי.
  • הטיעון לפיו לחוות הדעת של רשות שיקום האסיר יש מעמד בכורה בפני הוועדה לשחרור על-תנאי אינו מבוסס בחוק שחרור על-תנאי.
  • עמדת שב"ס לא עולה בקנה אחד עם העובדה שישנם אסירים אשר אינם משולבים בשיקום עקב נסיבות שאינן תלויות בהם, אלא משיקולים שונים של שב"ס.
  • הוראת השעה מפלה בין אסירים הזכאים לצאת לחופשות, ואשר יכולים נוכח כך לפנות במהלך חופשת לקבלת תוכנית שיקום פרטית, לבין אסירים שאינם זכאים לצאת לחופשה.
  • עמדת בית המשפט היא כי יש מקום לאפשר לאסירים להציג חוות דעת פרטית, ומכך נובע כי יש מקום להתיר כניסתם של מטפלים פרטיים לתוך הכלא, לשם מתן האפשרות האמיתית ליישם ולהוציא אפשרות זו לפועל.
  • מכיוון שלטענת שב"ס, היו מטפלים אשר לא עמדו בקריטריונים מקצועיים והיו מטפלים אשר ניצלו את היתר הכניסה למטרות אחרות, מן הראוי היה לפעול לעדכון הרשימה או לעדכון הכללים, אולם לא היה מקום לקבלת החלטה מיידית בדבר שלילת כניסה באופן גורף לכל המטפלים, באשר זוהי פעולה לא מידתית ובלתי סבירה.
  • לאור האמור, בית המשפט הורה לשב"ס לאפשר הכנסת מטפלים פרטיים לצורך הכנת תוכנית שיקום פרטית לוועדה לשחרור על-תנאי בהתאם לרשימת המטפלים אשר אושרה או תאושר על ידם.

משמעות

  • על השב"ס לאפשר הכנסת מטפלים פרטיים לבתי הכלא לצורך הכנת תוכנית שיקום פרטית לוועדה לשחרור על-תנאי בהתאם לרשימת המטפלים אשר אושרה או תאושר על ידי השב"ס, וזאת למרות הוראת השעה שקבעה כי כל פניה תיבחן לגופה.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.