אזהרה
שימו לב - דף זה הינו עדיין בשלב טיוטה ולא שוחרר לציבור
אין להסתמך על תוכנו בשום אופן
פדיון ימי חופשה הוא תשלום הניתן לעובד בסיום יחסי העבודה עבור ימי חופשה שלא ניצל
העובד זכאי לפדות ימי חופשה שנצברו לזכותו בשנה הקלנדרית שבה סיים את עבודתו ושלא נוצלו, בצירוף הימים שלא נוצלו ב-3 השנים הקלנדריות הקודמות
כשתלושי השכר משקפים נכונה את ניצול ימי החופשה ויתרת ימי החופשה, העובד זכאי לפדות בסיום עבודתו ימי חופשה בהתאם לאמור בתלוש השכר, גם אם ימי החופשה שנצברו הם מעבר לתקופת ההתיישנות
פדיון חופשה שנתית לפני תום תקופת ההעסקה פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית ותכליתו. מעסיק שבוחר לעשות זאת מסתכן בתשלום כפול
התשלום עבור פדיון חופשה חייב בניכוי מס הכנסה


עובד שלא ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו זכאי במועד סיום יחסי העבודה לסכום כסף השווה לדמי החופשה שהיה מקבל אילו היה מנצל בפועל את ימי החופשה.

  • לצורך חישוב מספר ימי הפדיון, יש לכלול את סך כל ימי החופשה שעמדו לזכות העובד ב-3 השנים הקלנדריות (מינואר עד דצמבר) האחרונות שקדמו לשנת סיום עבודתו, בצירוף הימים שנצברו לזכות העובד בשנת העבודה השוטפת (עד למועד סיום ההעסקה), ולהפחית מהם את מספר הימים שנוצלו על-ידי העובד כחופשה בתקופה זו.
  • העובד זכאי לפדות בסיום עבודתו ימי חופשה בהתאם לאמור בתלוש השכר, גם אם ימי החופשה שנצברו הם מעבר לתקופת ההתיישנות.
שימו לב
העובד זכאי לפדות את כל ימי החופשה הלא-מנוצלים לפי החישוב הנ"ל. לא ניתן לפדות חלק של יום חופשה.
  • פדיון חופשה שנתית לפני תום תקופת העסקה פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית ותכליתו. חובתו של המעסיק היא לאפשר לעובד לצאת לחופשה בפועל בהתאם לימי החופשה שצבר.

מי זכאי?

  • כל ציבור העובדים, בעת סיום יחסי העבודה (פיטורים, התפטרות או פרישה).

תהליך מימוש הזכות

אופן חישוב פדיון החופשה השנתית

  • ערכו של יום חופשה לצורך תשלום פדיון ימי החופשה בסיום יחסי העבודה, שווה לערכו של יום החופשה במקרה שהעובד לוקח את ימי החופש בפועל.

חישוב ערכו של יום חופשה לעובד שעתי/יומי

חישוב ערכו של יום חופשה לעובדים במשכורת חודשית

  • לעובדים במשכורת חודשית קבועה, שחישוב ימי החופשה שלהם נעשה לפי ימי ההיעדרות בפועל מהעבודה (כלומר מחושבים ימי חופשה נטו), גם שווי יום החופשה יהיה לפי ימי העבודה בפועל:
    • למי שעובד 5 ימים בשבוע, שווי יום החופשה יהיה השכר החודשי חלקי 21.67.
    • למי שעובד 6 ימים בשבוע, שווי יום החופשה יהיה השכר החודשי חלקי 25.
  • לעובדים במשכורת חודשית קבועה, שחישוב ימי החופשה שלהם נעשה לפי הימים הקלנדריים (כלומר מחושבים ימי חופשה ברוטו כולל ימי המנוחה השבועית), גם שווי יום החופשה יחושב לפי ימי העבודה הקלנדריים: השכר החודשי חלקי 30.
דוגמה
  • עובדת המשתכרת 7,000 ₪ בחודש התפטרה לאחר שהשלימה 7 שנות עבודה במקום שעובדים בו 6 ימים בשבוע.
  • העובדת ניצלה את כל ימי החופשה בשנים שקדמו לשנת התפטרותה.
  • בשנה השביעית, שבה בהתאם לוותק מחושבים לה 21 ימי חופשה ברוטו (18 ימי חופשה נטו), העובדת לא יצאה כלל לחופשה.
  • במקום עבודתה מחושבים לעובדים ימי החופשה ברוטו.
  • פדיון ימי החופשה של העובדת יחושב כך: שכר חודשי חלקי 30, כפול 21 ימים.
  • סכום פדיון ימי החופשה שהעובדת תהיה זכאית לו: 4,900 ₪ = 30 / 7,000 X ‏21.
דוגמה
  • עובד המשתכר 6,000 ₪ בחודש פוטר לאחר שהשלים 4 שנות עבודה, במקום שעובדים בו 5 ימים בשבוע.
  • לעובד נותרו 10 ימי חופשה שלא ניצל.
  • במקום עבודתו מחושבים לעובדים ימי החופשה נטו.
  • פדיון ימי החופשה של העובד יחושב כך: שכר חודשי חלקי 21.67 כפול 10 ימים.
  • סכום פדיון ימי החופשה שהעובד יהיה זכאי לו: 2,768.80 ₪ = 21.67 / 6,000 X ‏10.

הגבלת מספר ימי החופשה שעובד רשאי לצבור או לפדות

  • החוק מגביל את מספר ימי החופשה שמותר לעובד לצבור, ואת משך התקופה שבמהלכה הוא יכול לנצל את הימים שצבר לצורך חופשה.
  • בסיום העסקתו רשאי עובד לפדות את כל ימי החופשה שצבר ולא ניצל בשנת עבודתו האחרונה ובשלוש השנים שקדמו לה, עד למכסה של מספר ימי החופשה שמותר לו לצבור.
  • המעסיק אינו רשאי למנוע מהעובד לפדות את ימי החופשה שצבר ולא ניצל (עד למכסה של מספר הימים שרשאי העובד לצבור לפי החוק), או להגביל את מספר הימים לפדיון.
  • יחד עם זאת, העובד זכאי לפדות בסיום עבודתו ימי חופשה בהתאם לאמור בתלוש השכר, גם אם ימי החופשה שנצברו הם מעבר לתקופת ההתיישנות.
  • מעסיק רשאי לחייב את העובד לצאת לחופשה במהלך תקופת עבודתו ולנצל את ימי החופשה העומדים לרשותו, ובאופן זה להפחית את מספר ימי החופשה שהעובד צובר במהלך עבודתו. למידע נוסף ראו חופשה שנתית.

התיישנות

  • תביעה לפדיון ימי חופשה יש להגיש בתוך שלוש שנים שלאחר תום תקופת העסקה.
  • לגבי חופשה שנתית מוגדלת מכוח חוזה, הסכם קיבוצי או חופשה נוספת הניתנת לעובד בתמורה לעבודת שעות נוספות או לעבודה ביום מנוחה, קיימת התיישנות של 7 שנים.

מעקב אחרי ימי החופשה שלא נוצלו

  • נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה שהעובד זכאי לה, בכל רגע נתון, וכמובן גם במועד סיום יחסי העבודה, מוטל על המעסיק.
  • המעסיק חייב לנהל פנקס חופשה שנתית, ולדעת כמה ימי חופשה הוא צריך להעניק לעובד לפי חוק, כמה ימי חופשה נוצלו על-ידי העובד, וכמה עוד נותרו לזכותו.
  • חובה לפרט את צבירת וניצול ימי החופשה של העובד. מעסיק שאינו עושה כן, מסתכן בסנקציות פליליות ואזרחיות, וכן ייאלץ לשאת בנטל ההוכחה במקרה שהנושא יגיע לדיון בבית המשפט.

תשלום מס הכנסה וביטוח לאומי

  • התשלום בגין פדיון ימי חופשה מחויב במס הכנסה. לעתים מנוכה מהתשלום מס הכנסה בשיעור מרבי.
    • מומלץ לעובד הזכאי לפדיון חופשה לבדוק אפשרות של עריכת תיאום מס הכנסה לפני התשלום, או לבדוק את זכאותו להחזר מס בסוף שנת המס.
  • התשלום בגין פדיון ימי חופשה בניתוק יחסי עובד מעסיק פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי. למידע נוסף לחץ כאן.

הפרשות סוציאליות מפדיון חופשה

  • דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם כדין שכר עבודה לכל דבר.
  • המעסיק אינו חייב להפריש לביטוח הפנסיוני בגין התשלום של פדיון החופשה ששולם לעובד לאחר סיום תקופת העבודה, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת בהסכם קיבוצי החל עליהם או בהסכם העבודה האישי.
  • העובד גם אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות בגין פדיון החופשה, אלא אם הצדדים הסכימו ביניהם אחרת.
  • אם המעסיק משלם לעובד, בניגוד לדין, תשלומים עבור פדיון חופשה במהלך יחסי העבודה (כלומר, לפני שהעובד סיים את עבודתו אצל המעסיק), נחשבים תשלומים אלה לשכר עבודה ועל המעסיק להפריש בגינם תשלומים סוציאליים על-פי הדין.

תשלום פדיון חופשה בשכר השוטף

  • מטרת חוק חופשה שנתית היא להבטיח את יציאתו של עובד לחופשה מעבודה ולא להגדיל את שכרו על-ידי מתן תוספת שכר. לפיכך, תשלום רכיב של חופשה בשכר השוטף אינו מהווה תחליף לחובת המעסיק להוציא את העובד לחופשה או לשלם לו פדיון חופשה בסיום העסקתו.
  • אם עובד לא יצא לחופשה במהלך עבודתו והמעסיק שילם לו באופן שוטף תמורה כספית עבור החופשה, העובד עדיין יהיה זכאי לפדיון ימי החופשה שלא ניצל עם סיום העסקתו. מעסיק שבוחר לשלם לעובד פדיון ימי חופשה במהלך תקופת ההעסקה, אפילו אם הדבר נעשה לבקשת העובד או בהסכמת העובד, אינו פטור מחובתו לאפשר לעובד לצאת לחופשה שנתית, או לפדות שוב את ימי החופשה שלא ניצל בעת סיום ההעסקה.

ניצול או פדיון ימי החופשה בעת פיטורים

  • כאשר המעסיק מוותר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, אסור לו לכפות על העובד לצאת לחופשה בתקופה זו ולחפוף את תקופת ההודעה המוקדמת עם ימי החופשה השנתית הצבורים העומדים לזכות העובד - במטרה להקטין את התשלום עבור פדיון ימי החופשה. במקרה זה, על המעסיק לשלם לעובד את שכרו בתקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, עליו לשלם לעובד פדיון עבור ימי החופשה שלא ניצל.
  • במקרה שבו עובד מבקש לנצל ימי חופשה שצבר במהלך ימי ההודעה המוקדמת במקום לקבל את תשלום הפדיון עבורם, ניתן לאפשר לו זאת, בתנאי שלפחות 14 ימים מתוך תקופת ההודעה המוקדמת לא יחפפו את חופשתו. המעסיק אינו חייב לאשר לעובד לצאת לחופשה, אך עליו להתחשב בבקשתו ולסרב לה רק מטעמים סבירים והגיוניים.

חשוב לדעת

  • במקרה שלעובד יש זכות לחופשה שנתית ארוכה יותר מזו שקובע החוק (חופשה עודפת) וזאת מכוח חוזה/ הסכם קיבוצי/ צו הרחבה, אזי הזכות לפדיון החופשה העודפת והכללים החלים עליה כפופים לאמור בהסכם בין הצדדים.
ראו גם

גורמים מסייעים

ארגוני סיוע

גורמי ממשל


מקורות משפטיים ורשמיים

פסקי דין

חקיקה ונהלים