עובדי משק בית זכאים לחופשה שנתית בין אם הם עובדים במשכורת חודשית ובין אם הם עובדים שעתיים או יומיים
עובדי משק בית בשכר יומי או שעתי שהועסקו באופן זמני בתקופה שאינה עולה על 75 ימים רצופים, אינם זכאים לימי חופשה בפועל, אלא לתשלום תמורת חופשה בגובה 4% משכר העבודה הכולל שקיבלו באותה תקופה
עובד שבינו לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה לאורך כל השנה (ינואר-דצמבר) והוא עבד לפחות 200 ימים במהלך השנה (כולל ימי מחלה בתשלום), זכאי לצבור בכל שנה את מספר ימי החופשה המפורט בטבלה בהמשך
המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו וכן לקבוע מראש ימים שבהם העובד יצא לחופשה, אך אסור למעסיק לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שטרם צבר
למידע נוסף ראו באתר משרד העבודה וכן חוק חופשה שנתית
תקציר
כל העובדים במשק בית זכאים לחופשה שנתית בין אם עובדים במשכורת חודשית ובין אם הם עובדים שעתיים או עובדים יומיים.
- עובדי משק בית המקבלים שכר חודשי או עובדים יומיים/שעתיים שבינם לבין המעסיק מתקיימים יחסי עבודה מעל 74 ימים או קיים בין הצדדים חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה העולה על 74 ימים, זכאים לימי חופשה בפועל ולתשלום דמי חופשה בגין היעדרותם מהעבודה עקב חופשה.
- עובדי משק בית בשכר יומי, שבועי או שעתי, שהועסקו באופן זמני בתקופה שאינה עולה על 75 ימים רצופים (כלומר מועסקים אצל המעסיק פחות מחודשיים וחצי), ולא קיים בין הצדדים חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה העולה על 74 ימים, אינם זכאים לחופשה בפועל. עובדים אלה זכאים לתשלום תמורת חופשה בגובה של 4% משכר העבודה הכולל שקיבלו באותה תקופה, וזאת במקום חופשה בפועל.
מי זכאי?
- כל העובדים במשק בית זכאים לחופשה שנתית (מלבד עובדים שעתיים או יומיים המועסקים באופן זמני כפי שצוין).
מספר ימי החופשה שצובר עובד שהתקיימו בינו לבין המעסיק יחסי עבודה לאורך כל השנה (מינואר עד דצמבר)
- מספר ימי החופשה להם זכאים עובדי משק הבית שצוינו, תלוי בשאלה אם התקיימו בין העובד למעסיק יחסי עבודה במהלך כל השנה (מינואר עד דצמבר), או שיחסי העבודה בין הצדדים התקיימו במהלך חלק מהשנה בלבד (כיוון שהחלו לעבוד רק לאחר תחילת השנה, או סיימו לעבוד לפני תום השנה).
- על פי סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית, עובד שבינו לבין המעסיק ההתקיימו יחסי עבודה לאורך כל השנה (ינואר-דצמבר) והוא עבד לפחות 200 ימים במהלך השנה (כולל ימי מחלה בתשלום), זכאי לצבור בכל שנה את מספר ימי החופשה המפורט בטבלה שמופיעה בהמשך.
- אם העובד/ת עבד/ה במהלך השנה פחות מ-200 ימים בשנה, מספר ימי החופשה הוא יחסי למספר ימי העבודה של העובד/ת חלקי 200.
- לעובד/ת משק בית העובד/ת פחות מ-5 ימים בשבוע אצל אותו המעסיק (למשל עובד/ת משק בית העובד/ת 1 או 2 ימים בשבוע אצל אותו מעסיק), על כל 7 ימי חופשה ברוטו (כולל שבת), יש להפחית יום אחד, כדי לחשב את מספר ימי החופשה נטו (ללא שבת).
- לעובד/ת משק בית העובד/ת אצל אותו מעסיק 5 ימי עבודה בשבוע, על כל 7 ימי חופשה ברוטו (כולל שישי ושבת) יש להפחית 2 ימים, כדי לחשב את מספר ימי החופשה נטו.
מספר ימי החופשה שצובר עובד משק בית שבינו לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה במהלך כל השנה והוא עבד 200 ימים או יותר במהלך השנה
| שנות ותק | מספר ימי היעדרות בפועל מהעבודה (ימי זכאות נטו ללא שבת) | מספר ימי חופשה ברוטו (כולל שבת) |
| 1- 4 שנים (* החל מיום 01.01.2017) | 14 | 16 |
| 5 שנים | 14 | 16 |
| 6 שנים | 16 | 18 |
| 7 שנים | 18 | 21 |
| 8 שנים | 19 | 22 |
| 9 שנים | 20 | 23 |
| 10 שנים | 21 | 24 |
| 11 שנים | 22 | 25 |
| 12 שנים | 23 | 26 |
| 13 שנים | 24 | 27 |
| 14 שנים ומעלה | 24 | 28 |
(*) בהתאם לתיקון לחוק, ימי החופשה שנקבעו לעובדים עם ותק שבין שנה ל-4 שנים הם:
- 14 ימים ברוטו כולל ימי המנוחה השבועית (או 12 ימי היעדרות נטו, לפי ימי העבודה בפועל) עד ה-30.06.2016
- 15 ימים ברוטו כולל ימי המנוחה השבועית (או 13 ימי היעדרות נטו, לפי ימי העבודה בפועל) החל מה-01.07.2016 - עובד שהועסק לאורך כל שנת 2016 יצבור 14.5 ימים ברוטו (או 12.5 ימים נטו)
- 16 ימים ברוטו כולל ימי המנוחה השבועית (או 14 ימי היעדרות נטו, לפי ימי העבודה בפועל) החל מ-01.01.2017
- אם העובדת עובדת 5 ימים בשבוע אצל אותו מעסיק, היא זכאית לאותו מספר ימי חופשה ברוטו, אך מספר ימי החופשה נטו יהיה קטן יותר. היות שמדובר על שבוע עבודה של 5 ימי עבודה, יש להפחית על כל שבוע חופשה ברוטו 2 ימים (שישי ושבת) והכל כפי שמפורט בטבלה זו.
מספר ימי החופשה שצוברים עובדי משק בית שבינם לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה במהלך כל השנה והם עבדו פחות מ-200 ימים במהלך השנה
- עובדות ועובדי משק בית שבינם לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה במהלך כל השנה הקלנדרית, אך הם עבדו אצל המעסיק פחות מ-200 ימים במהלך השנה (ימי מחלה בתשלום נחשבים לצורך כך כימי עבודה בפועל) זכאים לחלק יחסי ממספר ימי החופשה ברוטו הקבועים בחוק ומפורטים בטבלה זו.
- עובדים עשויים לעבוד פחות מ-200 ימי עבודה בשנה אצל אותו מעסיק בשל סיבות שונות, למשל: מי שעובדים רק 1-2 ימים בשבוע אצל אותו מעסיק, עובדים ששהו במהלך השנה בחופשת מחלה ארוכה או נעדרו מהעבודה בשל תאונת עבודה וכו'.
- היות שמספר ימי החופשה על פי החוק מתייחס לימי חופשה ברוטו לעובדים העובדים 6 ימים בשבוע, על כל-7 ימי חופשה ברוטו (כולל שבת), יש להפחית יום אחד כדי לחשב את ימי החופשה נטו (ללא שבת).
- החישוב ייעשה באופן הבא:
- אם מתקבל מספר שאינו שלם בחישוב ימי החופשה למי שעבד פחות מ-200 ימים באותה שנה, המספר יעוגל כלפי מטה.
מספר ימי החופשה שצוברים עובדי משק בית שבינם לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה רק בחלק מהשנה הקלנדרית (מינואר עד דצמבר)
- עובדות ועובדי משק בית שבינם לבין המעסיק התקיימו יחסי עבודה רק בחלק מהשנה הקלנדרית (כי החלו לעבוד לאחר תחילת השנה, או סיימו את העבודה לפני תום השנה) ועבדו לפחות 240 יום במהלך השנה (ימי מחלה בתשלום נחשבים לצורך כך כימי עבודה הפועל), זכאים למלוא ימי החופשה כקבוע בחוק, כפי שמפורט בטבלה זו.
- עובד/ת שעבד/ה במהלך השנה פחות מ-240 ימים זכאי/ת לחלק היחסי של מספר ימי החופשה. החישוב ייעשה באופן הבא:
- אם מתקבל מספר שאינו שלם בחישוב ימי החופשה למי שעבד פחות מ-240 ימים באותה שנה, המספר יעוגל כלפי מטה.
גובה התשלום עבור כל יום חופשה
- עובדות ועובדים המשתכרים משכורת חודשית קבועה יקבלו שכר רגיל במהלך ימי החופשה.
- עובדות ועובדים המשתכרים על בסיס שעתי או יומי: שכר העבודה לכל יום חופשה יהיה שווה לשכר היומי הממוצע שהשתכרו בשלושת החודשים המלאים, שקדמו ליציאתם לחופשה (השכר ב-3 החודשים שקדמו חלקי 90). אם ברבע השנה שקדם לחופשה היו חודשי עבודה לא מלאה, יש לחשב לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר ב-12 החודשים שקדמו לחופשה (3 חודשים רצופים במשך השנה האחרונה, לפי בחירת העובד/ת, שבהם עבד/ה באופן מקסימלי).
- כאמור, החישובים שצוינו לא חלים על עובדות ועובדים בשכר שעתי/יומי (ששכרם מחושב על בסיס תקופה הקצרה מחודש, למשל שכר לפי שעה או לפי יום עבודה), ואשר עבדו בתקופה שקצרה מ-75 ימים רצופים ושאין בינם לבין המעסיק חוזה בכתב לתקופת העסקה של למעלה מ-74 ימים רצופים. עובדים אלה זכאים בכל שנה לתשלום בסך 4% מהשכר הכולל שקיבלו באותה שנה מהמעסיק, ראו הסבר מפורט בסעיף הבא.
תשלום כספי במקום מתן חופשה בפועל לעובדי משק בית זמניים
- עובדי ועובדות משק בית בשכר יומי, שבועי או שעתי, שהועסקו באופן זמני בתקופה שאינה עולה על 75 ימים רצופים (כלומר מועסקים אצל המעסיק פחות מחודשיים וחצי), ולא קיים בין הצדדים חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה העולה על 74 ימים, אינם זכאים לחופשה בפועל. עובדים אלה זכאים לתשלום תמורת חופשה בגובה של 4% משכר העבודה הכולל שקיבלו באותה תקופה, וזאת במקום חופשה בפועל.
- תשלום תמורת חופשה יתווסף על השכר הרגיל של העובדים.
- עובדות ועובדים אלה אינם זכאים לצאת לחופשה (בתשלום) על חשבון ימי עבודה. במקרה שיצאו לחופשה על חשבון יום עבודה, המעסיק לא יהיה חייב לשלם את שכרם עבור אותו יום.
- חשוב להדגיש: תשלום "תמורת חופשה" ישולם רק לעובדים המועסקים במשך תקופה הקצרה מ-75 יום (כחודשיים וחצי) בלי קשר לשאלה כמה ימים בפועל עבדו במהלך תקופה זו. אם בין הצדדים מתקיימים יחסי עבודה מעל 75 יום (גם אם בפועל במהלך יחסי העבודה העובדים עבדו פחות מ-75 ימים) הם זכאים לימי חופשה (בתשלום) ולא ל"תמורת חופשה".
אופן העברת התשלום
- עובדים בשכר שעתי או יומי שעבדו מעל 75 ימים רצופים או שיש בינם ובין המעסיק חוזה עבודה בכתב לתקופה העולה על 74 ימים, יקבלו את החופשה בדומה לעובדים בשכר חודשי.
- למידע על אופן מימוש הזכאות ראו חופשה שנתית ("תהליך מימוש הזכות").
- אם העובדים אינם זכאים לחופשה, אלא לתמורת חופשה, המעסיק יכול:
- להעביר את התמורה ישירות לעובד.
- להעניק לעובד זכאות לחופשה שנתית, כלומר הזכות להיעדר מעבודה ולקבל דמי חופשה בגובה שכר העבודה עבור אותם ימים. מספר ימי החופשה יחושב באותו אופן שבו מחושבת זכאותו של עובד בשכר חודשי שהקשר המשפטי שלו עם המעסיק לא נמשך לאורך כל השנה (ראו חישוב מספר ימי החופשה השנתית לעובד זה).
- למידע נוסף ראו חופשה שנתית לעובדים בשכר שעתי או יומי.
צבירת ימי חופשה
- בעיקרון, העובד חייב לנצל את ימי החופשה באותה שנה בה הוא צבר אותם, ואסור לו לצבור חופשה לשנים הבאות.
- עם זאת, רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לנצל רק חלק מימי החופשה שצבר - אך לפחות 7 ימים בשנה - ולצרף את היתרה שלא נוצלה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
- שתיקת המעסיק תיחשב כהסכמה לצבירה. מאחר שהמעסיק הוא הנותן חופשה לעובדיו, מעסיק ש"יושב בחיבוק ידיים" ולא מוציא את עובדיו לחופשה ייראה כמעסיק שהסכים לצבירת חופשה. כך לפי פסיקת בית הדין לעבודה
- אם העובד צבר ימי חופש מעבר למה שמותר לו לצבור או לא ניצל אותם לצורך חופשה במהלך השנתיים שאחרי השנה שעבורה הם ניתנו, הוא עלול לאבד את זכאותו לחופשה בימים אלה.
- כדי שהעובד "ייאבד" את ימי החופשה הצבורים לזכותו, וכדי שמעסיק יהיה רשאי "למחוק" אותם, על המעסיק להוכיח שנתן לעובד אפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד לא יצא לחופשה מסיבות התלויות בו. למשל, אם העובד סירב לצאת לחופשה.
חופשה ביוזמת המעסיק
במקרים רבים המעסיק נעדר בשל נסיעה או מחלה ואינו זקוק לשירותי עובדת משק הבית.
- המעסיק רשאי לקבוע כי במועד מסוים (כרצונו) תצא העובדת לחופשה ולשלם לעובדת דמי חופשה עבור היעדרותה במועד זה (שכר מלא ללא הוצאות נסיעה) ולנכות את ימי החופשה ששולמו לעובדת מיתרת ימי החופשה שלה.
- על המעסיק להודיע לעובדת על כך מראש. בחופשה שהמעסיק מתכנן שאורכה 7 ימים או יותר, יש לתת לעובדת הודעה של 14 ימים מראש.
- אם אין לעובדת מספיק ימי חופשה צבורים, אסור למעסיק אסור לדרוש ממנה לצאת לחופשה זו על חשבונה או על חשבון ימי חופשה עתידיים שתצבור.
- ראו הרחבה בפסקה על חופשה שנתית
פדיון ימי חופשה
- עובד או עובדת במשק בית שלא ניצלו את כל ימי החופשה שצברו, רשאים עם סיום העסקתם לפדות את ימי החופשה שלא ניצלו (ושהיו רשאים לצבור) במהלך השנה הקלנדרית שבה סיימו לעבוד וב-3 השנים הקלנדריות שקדמו לה.
- לצורך חישוב מספר ימי הפדיון, יש לחשב את סך כל ימי החופשה שעמדו לזכות העובד/ת ב-3 השנים הקלנדריות (מינואר עד דצמבר) האחרונות שקדמו לשנה, שבה סיימו לעבוד אצל אותו מעסיק, בצירוף הימים שנצברו לזכות העובד/ת בשנת העבודה השוטפת (עד למועד סיום ההעסקה), ולהפחית מהם את מספר הימים שנוצלו על-ידי העובד/ת כחופשה בתקופה זו. לקריאת פסק דין בנושא זה ראו כאן.
- למידע נוסף ראו פדיון חופשה שנתית.
חשוב לדעת
צבירת ימי חופשה לעובדים במשרה חלקית
- עובדים במשרה חלקית צוברים את אותו מספר ימי חופשה כמו עובדים במשרה מלאה, אולם שווי יום חופשה שלהם יהיה נמוך יותר בהתאם לחלקיות המשרה.
- עם זאת ישנם מקומות עבודה שבהם מספר ימי החופשה שצובר העובד הם יחסיים להיקף משרתו, אולם במקרה כזה גם מספר ימי החופשה שינוכה ממכסת הימים הצבורים כאשר ינצל את החופשה, יהיה יחסי להיקף משרתו.
צבירת ימי חופשה לעובדים המשתכרים לפי שעה (עובדים שעתיים או יומיים)
- עובדים בשכר שעתי או יומי זכאים לצבור ימי חופשה (ולנצל אותם בהמשך לצורך חופשה) רק אם עבדו 75 ימים רצופים לפחות, או אם יש להם הסכם עבודה בכתב עם המעסיק לתקופת עבודה העולה על 74 ימים רצופים.
- אם הם לא עונים על תנאים אלה, הם לא יוכלו לצבור ימי חופשה, אך הם עשויים להיות זכאים לתשלום מהמעסיק עם סיום עבודתם, בסכום של 4% מהשכר הכולל שקיבלו במשך כל תקופת העסקתם. למידע נוסף ראו חופשה שנתית לעובדים בשכר שעתי או יומי.