הקדמה:

זכותון זה מרכז מידע לגבי נושא העבודה בחגים (דמי חגים, עבודה בחגים ובחול המועד וכד')


זכותון זה מרכז את זכויות העובדים בחגים הנהוגים בדתם, בהתאם לרשימות החגים השונים:

רשימות החגים

עבודה בערב חג

  • במקומות שבהם עובדים 6 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה עד 7 שעות. המשמעות היא שכל שעה מעבר לכך היא שעה נוספת.
  • במקומות שבהם עובדים 5 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות, או יום עבודה של 7 שעות בתשלום של 8 שעות (צו ההרחבה משנת 2000 קובע, כי המעביד ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור).
  • בענפים מסוימים נקבעו כללים מיוחדים בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, לדוגמה:
    • בענף הפלסטיקה - בערב יום הכיפורים ובערב יום ראשון של סוכות, יעבדו 6 שעות ביום, בתשלום של 8 שעות.
    • בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה -
      • במקומות עבודה עם עד 20 עובדים יעבדו 7 שעות בתשלום של יום עבודה מלא בערבי חגים, ובערב יום כיפור וערב פסח (בחג הראשון) יעבדו 5 שעות, בתשלום של יום עבודה מלא.
      • במקומות עבודה עם למעלה מ- 20 עובדים יעבדו 7 שעות בתשלום של 8 שעות בערבי חגים, ובערב יום כיפור וערב פסח (בחג הראשון) יעבדו 6 שעות, בתשלום של 8 שעות.
    • בענף הניקיון והתחזוקה - עובדים שהמעסיק שלהם חבר באיגוד הכל ארצי של מפעלי הניקיון בישראל בלבד יעבדו בערב החג באופן הבא: ערב שביעי של פסח, ראש השנה, סוכות ושמחת תורה - 6 שעות בתשלום של 8, כאשר העבודה צריכה להסתיים 3 שעות לפחות לפני כניסת החג; ערב יום כיפור וערב פסח - 5 שעות בתשלום של 8 שעות, כאשר העבודה צריכה להסתיים 3 שעות לפחות לפני כניסת החג. שאר עובדי הניקיון יעבדו בערב החג באופן שפורט למעלה לגבי כלל העובדים במשק. למידע נוסף ראו ימי עבודה מקוצרים בתשלום מלא לעובדי חברות ניקיון ותחזוקה.
    • בענף המלונאות בערב יום העצמאות עובדים 7 שעות בתשלום של 8 שעות, ובשאר ערבי החגים עובדים 6 שעות בתשלום של 8 שעות.
  • אם במקום עבודה מסוים עבדו 4 או 5 שעות בערבי חג לאורך שנים, זכות זו הופכת במרוצת הזמן לנוהג ולתנאי בחוזה העבודה האישי של כל עובד באותו מקום. נוהג זה מחייב את המעסיק להמשיך ולפעול בדרך זו.
  • עובדים שאינם יהודים שבחרו בחגים של דתם - בערב חג שאינו יהודי אורך יום עבודה של עובדים המציינים את אותו חג ואינם עובדים בו לא יעלה על 7 שעות (ואם יש הסכם כלשהו או נוהג במקום העבודה שלפיו יום העבודה קצר יותר יש לנהוג לפי אותו הסכם או נוהג). עבור עובדים שאמורים לעבוד באותו חג, ערב החג יהיה יום עבודה רגיל.
  • להרחבה בנושא אורך יום עבודה ראו יום עבודה ושבוע עבודה.
  • עבודה בערב חג בשעות שלאחר כניסת החג, תיחשב כעבודה במהלך החג.

זכאות לסרב לעבוד בחג

  • עובד זכאי לסרב לעבוד בחג בשל איסור על-פי מצוות דתו.
  • החל מ-01.01.2019 עובדים יהיו זכאים לסרב לעבוד בחג מכל סיבה שהיא, ולא רק בשל איסור על-פי מצוות דתם.
  • הזכאות אינה חלה על עבודות ומקומות עבודה מסוימים.
  • לפרטים נוספים ראו סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי או בחג.
  • חשוב לדעת: עובד שמעסיקו הפלה אותו מטעמי דת בנושאים כגון קבלה לעבודה, תנאי העבודה וכד', רשאי להגיש תביעה נגד המעסיק. למידע נוסף ראו איסור אפליית עובד מטעמי דת.

עבודה בחג

  • לעובד יהודי ימי חג הם מועדי ישראל ולעובד שאינו יהודי ימי חג הם מועדי ישראל או חגי דתו, לפי בחירת העובד. לרשימות החגים השונים, ראו דמי חגים.
  • על פי סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה החלות על המנוחה השבועית יחולו גם על החגים.
  • שעות כניסת החג ויציאת החג הן בדומה לשעות כניסת השבת ויציאת השבת (למעט יום העצמאות). עובד שהתחיל את עבודתו בערב החג וסיים לעבוד לאחר שעת כניסת החג, זכאי לגמול עבור שעות עבודתו בחג.
דוגמה
  • עובד החל את עבודתו בערב חג בשעה 10:00 בבוקר וסיים אותה בשעה 18:30.
  • החג נכנס בשעה בשעה 17:30.
  • עבור השעה האחרונה של עבודתו (שחלה בתוך החג) זכאי העובד לגמול עבור העסקה בחג.

עובדים יומיים או שעתיים

  • עובד שעתי או יומי שעבד בחג זכאי לתשלום של 150% משכרו היומי עבור שעות עבודתו בחג, וכן לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום שעות החג שבהן עבד במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד.
  • עובדים יומיים או שעתיים שהועסקו בחג שלא מתוך בחירה - על-פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, עובד שעתי או יומי שהועסק בחג שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, זכאי לתשלום שכר עבור שעות עבודתו בחג (בשיעור של לפחות 150% משכרו הרגיל) ובנוסף זכאי לדמי חגים בשיעור 100% משכרו (אם מלכתחילה היה זכאי לדמי חגים ). סך כל התגמול שהעובד זכאי לו יהיה בשיעור 250% משכרו הרגיל בגין שעות עבודתו בחג (150% עבור שעות עבודתו במהלך החג ובנוסף 100% נוספים כדמי חגים).
  • החוק לא קובע כי מנוחת הפיצוי תהיה בתשלום. עם זאת, קיימים ענפים שבהם נקבע כי יינתן תשלום לעובדים גם עבור ימים או שעות של מנוחת הפיצוי.
דוגמה
  • עובדים בענף המלונאות המועסקים בחג, זכאים ליום מנוחה בתשלום בנוסף לגמול עבור עבודתם בחג (על יום מנוחה זו הם יקבלו שכר רגיל למרות שנעדרו מהעבודה). הזכאות ליום מנוחה כפיצוי ניתנת גם אם החג חל בשבת.
  • עובדי שמירה ואבטחה וכן עובדי חברות ניקיון ותחזוקה המועסקים בחג זכאים ליום מנוחה בנוסף לגמול עבור עבודתם בחג, אך הם לא יקבלו שכר עבור יום מנוחה זה.

עובד במשכורת חודשית

  • עובד במשכורת חודשית שעבד בחג זכאי לתוספת של 50% מערך שכרו היומי עבור שעות עבודתו בחג (כיוון שהמשכורת היא חודשית, הרי השכר הרגיל עבור יום חג משולם בכל מקרה גם אם העובד מועסק בחג וגם אם לאו, ולכן במקרה שהעובד מועסק בחג הוא זכאי לתוספת של 50% בלבד מערך שכרו היומי).
  • בנוסף, העובד זכאי לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום שעות החג שבהן עבד, במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק.
  • גם במקרים שבהם החג חל בשבת זכאי העובד לתוספת של 50% בלבד משכר עבודתו עבור שעות העבודה בחג (בנוסף למשכורת החודשית הרגילה), כלומר אין כפל תשלום בגין עבודה בחג שחל בשבת.
  • אם חל על העובד במקום העבודה הסכם קיבוצי ענפי / הסכם קיבוצי מיוחד / צו הרחבה ענפי / חוזה עבודה אישי / נוהג - הקובע תמורה עבור עבודה בחג בשיעור גבוה יותר מהשיעור האמור שנקבע בחוק, תחול ההוראה המיטיבה עם העובד.
  • יש לציין כי פסק הדין של בית הדין הארצי מתייחס אומנם לעובד שעתי, אך הנימוקים של פסק הדין עשויים להיות רלוונטיים גם לעובדים המקבלים משכורת חודשית קבועה. אם כך הדבר, אזי לפי פסק הדין, עובד במשכורת חודשית העובד בחג שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, עשוי להיות זכאי לתוספת של 150% מערך שכרו היומי (ולא ל-50%) עבור שעות עבודתו בחג. עם זאת נושא זה טרם הוכרע בפסיקה.

שעות נוספות

עבודה במוצאי החג

  • עובדים המועסקים במוצאי חג זכאים לשכר רגיל, אולם אם עובד החל לעבוד במוצאי החג בטרם חלפו 36 שעות מאז סיים את עבודתו לפני החג, תיחשב העבודה במוצאי החג כעבודה ביום חג, המזכה את העובד בשכר בגובה 150%.
דוגמה
עובד סיים לעבוד בערב החג בשעה 13:00. אם מוצאי החג חל למחרת בשעה 20:00, והוא מתחיל לעבוד מיד במוצאי החג, הרי שכל עוד לא חלפו 36 שעות מאז הפקת עבודתו (בערב החג בשעה 13:00) הוא נחשב כמי שעובד בחג וזכאי לגמול עבור העסקה בחג. ולכן כל שעת עבודה במוצאי החג עד 01:00 אחר חצות, תזכה את העובד בגמול עבור העסקה בחג.

עבודה בחול המועד

  • בחוקי העבודה אין כל התייחסות לשעות העבודה בימי חול המועד. לפיכך, על פי החוק, יש לראות בימי חול המועד, ימי עבודה רגילים לעניין שעות העבודה המותרות בהן.
  • ישנם הסכמים קיבוציים בהם נקבע יום עבודה מקוצר בימי חול המועד, ומפעל עליו חל הסכם שכזה, חייב לנהוג בהתאם לאמור בהסכם.
  • מקובל במקומות עבודה רבים, לעבוד בימים אלה מספר שעות נמוך מבימי עבודה רגילים. נוהג זה מחייב את המעביד להמשיך ולפעול בדרך זו.

חופשה בערב חג ובחול המועד

  • יום חופשה בערב חג או בחול המועד דינו כיום חופשה מלא. חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים, ואינו עוסק בחלקי יום חופשה. במקרה שעובד נעדר מהעבודה בימי עבודה מקוצרים כגון ערב חג או בחול המועד, רואים יום היעדרות זה כיום חופשה מלא ועל המעסיק לנכות ממכסת ימי החופשה של העובד יום חופשה מלא, ולשלם לו תשלום דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
  • ישנם מקומות עבודה בהם קיים הסכם עבודה או נוהג המיטיב עם העובדים ולפיו המעסיק ינכה ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד שנעדר ביום עבודה מקוצר, כגון ערב חג, רק מחצית יום חופשה (או חלקיות אחרת של יום חופשה בהתאם לאורכו של יום העבודה שבו נלקחה החופשה). למרות שהמעסיק ניכה לעובד רק חצי יום חופשה, יהיה עליו לשלם לעובד דמי חופשה בגין יום עבודה מלא.
  • חופשה בערב החג יכולה להיות ביוזמת המעסיק או ביוזמת העובד (בהסכמת המעסיק) - ובשני המקרים זכאי העובד לתשלום דמי חופשה, ובמקביל ינוכה לו יום חופשה ממכסת ימי החופשה שצבר.
  • להרחבה על אופן חישוב דמי החופשה ראו חופשה שנתית.

חופשה כפויה (ביוזמת המעסיק) וחופשה מרוכזת בחול המועד

  • הפסיקה קבעה, כי המעסיק הוא אשר מסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, בכפוף להוראות החוק. על כן, מעסיק יכול להחליט, כי במהלך ערבי החג ו/או ימי חול המועד ייסגר מקום העבודה, והעובדים ישהו בחופשה שנתית, וזאת, בכפוף לשתי מגבלות:
  • על פי סעיף 9 לחוק חופשה שנתית, אם מספר ימי החופשה (כולל היום הפנוי והמנוחה השבועית) הוא 7 ימים לפחות, יש להודיע לעובדים על ההוצאה לחופשה ותאריך תחילתה, שבועיים מראש לפחות. (כלומר, אם מדובר בחופשה כפויה של 7 ימים ומעלה, המעסיק צריך לתת הודעה מראש של שבועיים לעובדים. אם החופשה הכפויה היא קצרה יותר, אין צורך במתן הודעה מוקדמת של שבועיים).
  • יש לוודא כי לעובד יש די ימי חופשה שעומדים לזכותו לניצול - אסור לכפות חופשה על עובד שאין לזכותו ימי חופשה צבורים.
טיפ
על-פי פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, אסור למעסיק לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שאורכה עולה על מספר ימי החופשה השנתית שצבר. כלומר, אין לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שיצבור בעתיד. למידע נוסף ראו חופשה שנתית לעובד שלא צבר מספיק ימי חופשה.
  • אם ישנו עובד שאין לזכותו די ימי חופשה לניצול, יוכל המעסיק לנקוט את אחת מהפעולות הבאות:
    1. לא להוציא את אותו עובד לחופשה.
    2. להוציאו לחופשה בתשלום מבלי לנכות ימים אלה מימי החופשה שיצבור בעתיד.
    3. להוציא את העובד לחופשה ללא תשלום, בתנאי שהעובד נתן לכך את הסכמתו.
  • ימי חג לא יבואו במניין ימי החופשה השנתית. בהתאם לחוק, אם ימי החג חלים במהלך החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, וימי החג לא ינוכו ממכסת ימי החופשה השנתית של העובד.
  • להרחבה בעניין חופשה כפויה/מרוכזת ראו חופשה ביוזמת המעסיק.

תשלום עבור החג (שבו העובד נעדר מהעבודה)

  • עובד חודשי: עובד המקבל את משכורתו על בסיס חודש, זכאי לתשלום משכורתו החודשית המלאה, ללא קשר למספר ימי העבודה או המנוחה השבועית שחלו באותו חודש, ובלבד שעבד את כל ימי העבודה האפשריים שבהם הוא מחוייב באותו החודש.
  • עובד שעתי/יומי: המעסיק מחוייב לשלם תשלום עבור ימי חג (דמי חגים) לעובד שעתי/יומי, לאחר שעבד 3 חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה יום לפני החג ויום אחריו (אלא אם המעסיק הסכים לכך). העובד זכאי לדמי חגים ללא התניה בהיקף המשרה שלו. הפרשנות המקובלת היא שהתשלום זהה לתשלום עבור יום העבודה הרגיל של העובד ללא התוספות השונות (נסיעות וכד').
  • הפסיקה קבעה שאם עובד הוכיח כי עבד באופן סדיר במשך שנים, הוא יהיה זכאי לדמי החג. הנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג, מוטל על המעסיק.
  • עובד משמרות שלא שובץ למשמרת סמוך ליום החג, ייחשב כמי שנעדר בסמוך לחג בהסכמת המעסיק, ויהיה זכאי לדמי חג.
  • עובד המועסק ביום מסוים בשבוע, ויום זה נופל על חג זכאי לדמי חגים. לקריאת פסק דין בסוגייה זו ראו כאן.
דוגמה
  • עוזרת בית מועסקת באופן קבוע בימי רביעי.
  • בשנת 2016 (תשע"ז) חל יום כיפור ביום רביעי, והעובדת לא הגיעה לעבודה.
  • המעסיק חייב לשלם לה דמי חגים, בגובה שכר עבודתה היומי מלבד הוצאות נסיעה.
  • המעסיק אינו רשאי להודיע לה כי הוא מוציא אותה לחופשה באותו יום ומנכה לה ימי חופשה ממכסת ימי החופשה הצבורים לזכותה.
  • כמו כן אם המעסיק מעוניין שהעובדת תגיע ביום חמישי באותו שבוע במקום יום רביעי, עליו לשלם לה שכר עבור יום חמישי שבו תעבוד בנוסף לדמי החגים שעליו לשלם לה עבור יום רביעי שבו נעדרה מהעבודה.
  • מעסיקים הכפופים להסכם קיבוצי, לצו הרחבה ענפי, לחוזה אישי או לנוהג, אשר קובעים הוראה שמיטיבה עם העובד מֵעבר לקבוע בצו ההרחבה האמור, יהיו מחויבים לפעול על-פי ההוראה המיטיבה.
  • חג שחל בשבת או ביום שישי: צו ההרחבה קובע כי אם החג חל בשבת, העובד אינו זכאי לתשלום דמי חגים. הצו אינו מתייחס למקרים שבהם החג חל ביום שישי או ביום פנוי אחר של העובד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי במקומות שבהם עובדים בימים א'-ה' בלבד (כלומר לא עובדים בימי שישי) עובד אינו זכאי לדמי חגים שחלים ביום שישי, כי ממילא הוא אינו מפסיד יום עבודה בגלל החג.
  • צו ההרחבה בו נקבעה הזכאות לדמי החגים אינו קובע את גובה התשלום עבור ימי חג. הפרשנות המקובלת היא שהתשלום הוא בגובה התשלום עבור יום עבודה רגיל (עבור עובד שעתי-מספר שעות ממוצע ליום לפי השנה האחרונה), ללא תוספות שונות (כמו נסיעות, שעות נוספות וכדומה).

עובדים שאינם יהודים

  • לעובד לא יהודי יש זכות מלאה להיעדר מעבודתו בימי החג של דתו, הקבועים בחוק. להרחבה ולפירוט רשימת החגים הקבועה בחוק על פי דת, ראו "רשימות החגים" בתחילת הזכותון.
  • עם זאת, עובד לא יהודי רשאי להודיע למעסיק כי הוא בוחר במועדים של לוח החגים היהודי לצורך היעדרות מעבודתו. במקרה כזה יחולו עליו אותם כללים החלים על עובדים יהודים כפי שתוארו לפני כן.
  • אם העובד בחר בימי החגים של דתו, הוא יהיה זכאי לתשלום עבור היעדרותו בחגים אלה -
    • עובד חודשי יקבל משכורת רגילה באותו חודש שבו חל החג של דתו, והיעדרותו לא תיגרע מהשכר באותו חודש.
    • עובד יומי או שעתי שנעדר בימי החג של דתו יהיה זכאי לקבל דמי חגים עבור היעדרותו בימי החג של דתו, הקבועים בחוק, ובתנאי שלא נעדר ביום שלפני החג וביום שלאחריו (אלא אם כן נעדר בהם בהסכמת המעסיק).
  • עובד לא יהודי שבחר כימי חג את חגי דתו, ומקום עבודתו סגור בחגים יהודיים, לא יקבל כפל תשלום (הן על חגי דתו והן על החגים היהודיים). העובד יהיה זכאי לדמי חופשה שנתית עבור היעדרותו במהלך החגים היהודיים, וממכסת ימי החופשה השנתית שצבר ינוכו ימים אלה.

ימי מחלה בחג

  • על-פי חוק דמי מחלה, תקופת המחלה של עובד במשכורת חודשית כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים, כך שיש לנכות ימים אלה ממכסת ימי המחלה הצבורה לזכותו.
  • לגבי עובד ששכרו משולם על בסיס שעתי/יומי, החוק קובע כי תקופת המחלה שלו אינה כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים. לכן אין לנכות ימים אלה ממכסת ימי המחלה הצבורה לזכותו, אלא אם כן הוא נוהג לעבוד בימי מנוחה וחגים על פי היתר.

שי לחג

  • החוק אינו מחייב את המעסיק לתת לעובדיו מתנה עבור החגים. יחד עם זאת, אם המעסיק נהג לאורך תקופה לתת לעובדיו מתנה לחג, הוא מחויב להמשיך ולפעול בדרך זו.
  • כמו כן, יש לבדוק האם המעסיק מחוייב במתן מתנה מכוח הסכם קיבוצי, או צו הרחבה החלים עליו. אם חל עליו הסכם קיבוצי או צו הרחבה, יש לפעול על פי האמור בהסכם/צו. להרחבות בנושא, ראו:
  • על-פי הפסיקה, כאשר מעסיק מעניק לעובדיו שי לחג, עליו להעניק את השי גם לעובדים הנמצאים בחופשת לידה. לקריאת פסק דין בנושא זה ראו אין להפלות עובדת בחופשת לידה בהענקת שי לחג.
  • מתנה לחג, נחשבת ל"טובת הנאה" על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אשר חייבת כולה במס ועל כן יש לזקוף לעובד את שווי המתנה החל מהשקל הראשון.
  • גילום המס בגין שווי ההטבה - כתוצאה מתשלום מס על מתנת החג, צפוי שכר הנטו של העובד לקטון. יש מעסיקים הנוהגים לגלם את המס המוטל, כלומר להעניק לעובד תוספת שכר חד פעמית (בנוסף על השי לחג) באופן ששכר הנטו של העובד לא יוקטן בשל תשלום המס. לא קיימת כל הוראת חוק, המחייבת את המעביד לגלם את המס המוטל בגין השי.

פסקי דין

ארגוני סיוע

גורמי ממשל

חקיקה ונהלים